לפני זה גרתי אצל ההורים במושב במרכז הארץ וכשאני ואיתן החלטנו שאנחנו עוברים לגור ביחד ידענו שזה יהיה בת"א (בגלל עבודה ונוחות).
במרכז ת"א לא נוכל לחיות, גם בגלל המחיר לדירת 3 חדרים וגם בגלל בעיות החניה (היו לנו 2 מכוניות אז).
בדרום ת"א , אני לא כל כך רציתי, גם שם יש בעיות חניה וגם פחות נגיש להורים.
אז נשארנו עם הצפון, רוב השכונות בצפון ת"א מאוד יפות אך יקרות, ככה שנותרנו רק עם הדר יוסף ונווה שרת שעומדות בתקציב שלנו.
נווה שרת היא ממש לא שכונת פאר, אבל למדתי לאהוב אותה ולהרגיש בה בבית, אני אוהבת את הירקן שלי, את מכולת, את החנות של הרוסים ובכללי את הנוחות והשקט שיש בשכונה.
אז נכון, מדי פעם יש אופנוע שעולה באש, או משטרה שעושה ביקור קבוע בשכונה, אבל פה ביליתי את השנים הכי מאושרות בחיי! בשכונה הזאת אני ואיתן הקמנו את הבית הראשון שלנו יחד ולנצח אני אזכור אותה לטובה בזכות זה, למרות כל הפגמים שלה.
תודה לך נווה שרת, על שנים נפלאות, באמת שאתגעגע אליך.
 |
| הבית שלנו |
 |
| פעם היה פה דשא |
 |
| ככה נראים הפחים ביום ראשון בבוקר, מזל שלא צילמתי בשבת |
 |
| השכנה המכשפה מהקומה מעל תמיד אני מפחדת לעבור מתחת שמא משהו יפול עלי |
 |
| המכולת, הירקן, הפיצוצייה ועכשיו נפתח גם פלאפל |
 |
| כשנחזור, השכונה תראה שונה לגמרי :( |
גם אני באמת אתגעגע...
השבמחק