31 באוקטובר 2013

יום אחרון של סודיות ומרק עגבניות חם

היום זה יום העבודה האחרון שבו איתן עדיין צריך לשמור בסוד את המעבר שלנו, החל מיום ראשון יהיה לנו קצת יותר קל, לפחות אני מקווה...

בינתיים אני מנחמת את עצמי עם מרק עגבניות זריז שהכנתי.






מרק עגבניות :

3 עגבניות חתוכות לרבעים
1 עגבנייה מרוסקת
1 בצל
3 שיני שום כתוש
1 כף אבקת מרק עוף
מלח/פלפל
פפריקה
1/2 כפית סוכר
2 כפות שמן
2 כפות רסק עגבניות
4-5 כוסות מים

חותכים 3 עגבניות (רבעים, שמיניות, הכל הולך)
שמים בתבנית על נייר אפייה, שמים מלח פלפל ואופים 25 בחום של 200 מעלות.
קוצצים בצל ומטגנים בסיר עם השמן כ 7 דקות, בינתיים מרסקים מעט עם מזלג את העגבניות שהיו בתנור.
מוסיפים את השום לסיר ומטגנים כדקה.
מוסיפים את העגבניות שאפינו וריסקנו , את הרסק ואת העגבנייה המרוסקת.
מטבלים לפי הטעם (אני הוספתי גם כף אבקת מרק) ומוסיפים מים.
מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה עוד חצי שעה.







גם הכנתי עוגיות סנדוויץ' מהמתכון הזה


29 באוקטובר 2013

רגע לפני שהולכים לישון

לפני חודש סגרנו על דירה בניו יורק.

וזה הבניין שלנו :)
כן, משעמם לי ואני מאוהבת ב- Google Maps.
לילה טוב.

עוד חודש למנאייק

התכוונתי לכתוב אתמול פוסט לכבוד החודש האחרון בארץ, אבל הייתי ממש חולה.
היום כבר הרגשתי קצת יותר טוב ואפילו הכנתי צהריים.


קערה מקסימה שקיבלתי עם הקורנפלקס 

היום גם גיליתי ששכחתי לארוז את הכוסות שמפנייה שסבתא של איתן נתנה לנו. אוף!!!!
מעניין אם אני אמצא עוד דברים ששכחתי, מאוד מקווה שלא.
עוד 30 ימים נשארו לנו פה, הבטן מתחילה קצת להתהפך (אולי זה מהתירס) .
החברה הכי טובה שלי, נועה, עכשיו בניו יורק ליותר משבוע (כמה מעצבן שעכשיו ולא עוד כמה חודשים). משום מה זה מאוד נחמד לי שהיא מטיילת בעיר שבה אגור, לא ממש יכולה להסביר למה, אבל זה נחמד. אני גם מחכה לראות תמונות, כי עכשיו ממש יפה שם עם השלכת, שאנחנו נגיע כבר יהיה ממש חורף וקר.
אז נועה, תהני ואל תשכחי לאכול קאפקייקס.


הכנתי גם עוגיות היום!
המתכון מהבלוג המקסים הזה.

27 באוקטובר 2013

דברים שאני לא אתגעגע אליהם #2

אני חולה!
אומנם אני היפוכונדרית, אבל הפעם אני באמת באמת חולה. אני יודעת את זה בוודאות הפעם כי יש נזלת, יש כאבים והכי חמור - אין לי בכלל חשק לשוקולד (זה לא קורה לי לעולם).
אז חולה אני אהיה גם בניו יורק, רוב הסיכויים שיותר פעמים מבארץ, אבל שם כשאהיה חולה, אני אוכל לקנות לי תרופות גם באמצע הלילה ביום שישי (או בכל יום אחר).
ביום שישי בערב התחיל לכאוב לי הגרון, אז רציתי סטרפסילס ולא היה בבית, אבל מה? הבית מרקחת היחיד שפתוח בליל שישי נמצא קילומטרים ממני! אז נכון, יש לנו רכב ואנחנו יכולים לנסוע לבית מרקחת, לקנות מה שצריך ולסיים את הסיפור בפחות משעה, אבל מה אנשים שאין להם רכב עושים? הרי אין תחבורה אחרי שתיים עשרה בלילה, ובטח שלא בשישי.
כנראה מצופה מאיתנו להיות חולים רק באמצע שבוע בשעות היום.
לזה אני לא אתגעגע! יהיה נחמד לשם שינוי שהכל יהיה פתוח גם בערב שישי, ושתהיה תחבורה ציבורית אחרי שתיים עשרה בלילה, אומנם אני לא חיית מסיבות, אבל לרוב אני חוזרת בשעה קצת יותר מאחרת...

היום אני פותחת בפינה חדשה בבלוג - פינת הגאדג'טים


 משחת פלסטר, אחלה מוצר במיוחד כשנועלים נעליים חדשות

זה האמת נקנה בארץ, אבל אני גיליתי אותו בניו יורק .
string cheese
האחיין של איתן מת על זה, ואפילו במשרד שבו איתן עובד בניו יורק יש את זה במקרר לצד שוקולדים ושתייה.


אני ממש גאה בעצמי שהצלחתי לכתוב את הפוסט גם במצבי, אפילו שלקח לי שעות עם הפסקה בין פסקה לפסקה.

25 באוקטובר 2013

הולכת ברמת החייל, חושבת על סנטרל פארק

היום היה יום מכירות, מכרנו את מכונת הכביסה, המייבש ו 2ארונות ספרים.
אם זאת לא סיבה למסיבה, אני לא יודעת מה כן :)

יאללה מסיבה!

זה קצת קשה שגם ימי שישי הפכו להיות ימים שאנחנו עסוקים בדברים שקשורים למעבר.
אני לא חושבת שאנשים מבינים אותי כל כך, כל הזמן שואלים אותי אם אני מתרגשת, אז לפני חודש התרגשתי, ממש!
כשהיינו 3 שבועות בניו יורק, היה ממש כיף, ממש דמיינתי אותנו חיים שם.
נהניתי מההליכות בסנטרל פארק, מהקניות במכולת ובכללי מהרחובות ומהאווירה שיש בעיר.
עכשיו כשאני עסוקה בלארגן את הכל, אני כבר לא כל כך מתרגשת, בעיקר אני לחוצה.
אז היום כשאצא להליכה היומית שלי, אני אדמיין שאני בסנטרל פארק ואולי הריגוש יחזור...


כאפה בטעם קטשופ anyone ?

24 באוקטובר 2013

דברים שאני אתגעגע אליהם #2

בטח יצא לכם לראות את הפרסומת החדשה  של שוקולד השחר.
לדעתי היא לא הכי מוצלחת בעולם, כי כשאני רואה אותה, אני חושבת כמה שבא לי במבה עם שוקולד למריחה, וישר הולכת לארון הממתקים ומוציאה לי במבה ונטלה (כי זה השוקולד שאני אוהבת).
אז לשוקולד השחר אני לא אתגעגע, אבל לבמבה מאוד!
ברור שמוכרים גם בניו יורק במבה, אבל אני בטוחה שבמחיר מופקע...
היום יצא לי לראות את הסרטון הזה שבו מדגימים איך פותחים שקית של חטיף, אז החלטתי להכין גם אחד כזה לחטיף האהוב עליי ביקום.

נכון, אין ממש סיבה לפתוח ככה במבה, כי מי באמת חולק במבה? במבה נועדה שיאכלו אותה לבד!
אז בלי כיבודים!

23 באוקטובר 2013

היום שאחרי

בבוקר בבוקר באו לאסוף את הארגזים, זה היה מהיר ועצוב.
הבית ריק! ממש יש הד.


החדר עבודה, נראה אפילו יותר ריק מזה :(
אז אחרי שלקחו לנו את כל החפצים שלנו (22 ארגזים), ואחרי שניקיתי את הבית יצאנו לנקות קצת את הראש.
זה לא ממש הולך, כל הזמן המחשבות חוזרות למעבר ולמה שעוד נשאר לעשות.
אתמול היה את ההופעה של ריהאנה שנחשבת לאכזבה, מבחינתי זאת הייתה הצלחה מסחררת כי לשעה שלמה שכחתי מהמעבר ונהניתי מההופעה, אפילו שהיא הייתה יותר קצרה מהצפוי.
מבחינתי, ריהאנה, את עדיין מלכה!

אז אחרי שנהנו מצהריים ניו יורקים למדי (רק עם נוף של מוסכים ולא גורדי שחקים ) בקופי בר, החלטתי להכין ארוחת ערב ישראלית!
פיתה חתוכה לרבעים עם חומוס ומלפפון חמוץ - לזה אני אתגעגע!



22 באוקטובר 2013

אני בוחרת בריהאנה

היום בוחרים את ראש העיר הבא, מסתבר שגם צריך לבחור מפלגה?!?
אז לגבי ראש העיר החלטתי כבר מזמן, אבל מפלגה? לא ידעתי שצריך.
אני די מרוצה בכללי מראש העיר שלי, אבל החלטתי להצביע לאחד חדש, לראות מה הוא יעשה, אולי בזכותו עוד אצליח לקנות דירה בעיר כשאחזור. כשחושבים על זה, זה קצת לא הוגן, הרי אין לי מה להפסיד, כי גם ככה לא אהיה פה בשנים הקרובות, לכן גם החלטתי להצביע למישהו חדש למרות שאני מרוצה מהנוכחי.
אז תושבי ת"א, תסלחו לי אם עשיתי נזק....

היום יש גם אירוע נוסף, והרבה יותר חשוב (בשבילי) - ההופעה של ריהאנה!
כל הכבוד שהביאו סוף סוף אמן רלוונטי לתקופה ולא עוד להקת רוק  מה 90s'.

והאירוע הכי חושב, חל מחר, היום הולדת של ההורים שלי!
כן, של שניהם (הפרש של 15 שנה ), הייתם חושבים שזה יקל עלי לזכור את התאריך, אבל לא.
כל שנה אני באותה בעיה, אני לא זוכרת אם זה ה 22, 23 או 24. נכון, כבר מזמן הייתי אמורה לזכור, או לפחות לרשום אפו שהו, אבל לא, כל שנה אותה בעיה.
השנה, באלגנטיות (ממש) שאלתי את אמא באיזה יום יוצא היום הולדת, כי אני לא ליד היומן (מי מחזיק יומן בכלל בימינו).
למזלי היא לא חשדה (כי מי שוכח את היום הולדת של ההורים שלו!) ואמרה לי שברביעי.
רביעי מסתדר לי מעולה! איתן לקח יום חופש בגלל שבאים לאסוף את הארגזים(הללויה)  אז חשבתי שנקפוץ להפתיע את אמא בעבודה. כן, גם לאבא יש יום הולדת, אבל הוא בפנסיה, אז הוא פחות מסכן...
החלטתי להכין להם עוגה (אצל הרוסים לא באים בידיים ריקות).
הבעיה שלי, שאין לי כל כך כלים בבית, אז אלתרתי :)




פאי פקאן (16 פאים אישיים)

לבצק:

1כוס (גידי גוב) קמח לבן
1חלמון
1 כפית וניל
1/2 כפית מלח
1 כפית סוכר
100 גרם חמאה

למלית:
(המתכון של מרטה, עם קצת שינויים)

3 ביצים
1/2 כוס (פחות כף) סירופ תירס
קצת פחות מכס סוכר (שילוב של חום ולבן)
50 גרם חמאה מומסת
קורט מלח
כפית מחית וניל
1/2 כפית קינמון טחון
3 כוסות פקאנים

אופן הכנה:
1. עם יש מעבד מזון אז מעדים את הקמח עם החמאה הסוכר והמלח ואז מוסיפים את הוניל והחלמון.
לי אין כרגע, אז מעבדים עם הידיים(חשוב שהחמאה תהיה מאוד קרה)
2. יוצרים מהבצק דיסקיות בעובי 4 מ"מ ומכניסים למנז'טים( לפחות שכבה כפולה של מנז'טים,אחרת זה לא יחזיק). הדיסקית צריכה להיות מספיק גדולה, ככה שתצור גם דפנות (ממש כמו קערה). אם יש לכם תבנית לקאפייקס או למיני פאי, עדיף להשתמש בהם ולא במנז'טים מנייר.
3. עושים כמה חורים (עם מזלג) בקלתיות ומכניסים למקפיא לשעה.
4. מחממים תנור ל180 מעלות.
5. אופים את הקלתיות אפייה עיוורת כ 10 דקות.



              בתמונה: אפייה עיוורת עם שעועית

6. בינתיים מכינים את המלית: טורפים את הביצים עם הסוכר,והסירופ תירס. מוסיפים את שאר הרכיבים מלבד הפקאנים ומערבבים ולבסוף מוסיפים את הפקאנים.
7. מוציאים מהתנור את הקלתיות, ממלאים במלית ואופים כ-40 דקות.






21 באוקטובר 2013

בוא נשתכר, כמעט סיימנו לארוז


לארוז זה לא כיף בכלל, כבר כמה ימים שהארגזים אצלינו בבית, ועדיין לא סיימנו לארוז.
אולי אם היו נותנים לנו רק יום זה היה יותר טוב, לא הייתי מושכת את זה כל כך ... אז חלק היה נשבר (כי לה היה זמן לארוז גם עם נייר וגם עם פצפצים),חלק היינו שוכחים, בטעות שולחים דברים שלא צריך, אבל לפחות היינו מסיימים עם זה כבר.
יש לי עוד יום וחצי עד שבאים לאסוף, ונשאר לי רק ארגז אחד, אולי שניים :)
אז בזמן שאני מרוקנת את הבית יוצא לי לחשוב על כל הדברים שאני רוצה להספיק בחודש הקרוב,
למשל ללכת לפרונטו ו לקופי בר (האהוב), לקפוץ לחיפה לסבא וסבתא של איתן, אולי אפילו גיחה קטנה לירושלים לראות את הדירה החדשה של ידידי היקר (מאוד יקר!) נדב. אה... וכמובן מסיבת פרידה עם כל האלכוהול שיש בבית!
יצא לי לעבור קצת על הבקבוקים שיש לנו, וראיתי שנשאר לי בקבוק כמעט מלא של מאליבו, אז החלטתי להכין עוגה!


לא התאפקתי ואכלתי ישר איך שיצא מהתנור

בעקרון זאת עוגת בננות וקוקוס, עם תוספת של שוקולד השחר (כי היה בבית), למרות שעבדתי בלי מתכון, יצא לא רע בכלל!

לחיים!

18 באוקטובר 2013

עוגיות של עצלנית או כמו שאיתן קורא לזה - פקאנים במעטפת

אתמול בלילה סיימנו לארוז את רוב הדברים שהולכים למכולה.
היום רציתי עוגיות, כי סיימנו את העוגה שהייתה במקרר, אבל כל הכלים בארגזים, בעיקרון זו לא  בעיה להכין עוגיות בלי מיקסר, מטרפה,משקל וכפות מדידה.
הבעיה האמתית היא שאני עצלנית! ולא היה לי כוח ללכת למכולת בגשם(מה הוא קשור עכשיו) אז החלטתי לעשות עם מה שיש. 
אל תצפו פה למתכון מעולה (או למתכון בכלל) .



זה מה שמצאתי בבית

לבסוף מה שנכנס לקערה:

1.5 כוסות (גידי גוב) של קמח
3/4 כוס סוכר (ערבוב של לבן וחום)
ביצה
פחות מ 100 גרם חמאה (כל מה שהיה במקרר)
1/3 מיכל שמנת מתוקה
קקאו (אין לי מושג כמה, נראה לי שבסביבות ה 40 גרם)
כפית וניל
50 גרם שקדים טחונים (חצי שקית)
ים פקאנים!
בעקרון בהתחלה ערבבתי את הקמח והקקאו עם החמאה (בידיים), הוספתי את הסוכר הביצה הוניל והשמנת. ובסוף את השקדים והפקאונים.
אפיתי 12 דקות ב 170 מעלות.
רציתי להוסיף גם קפה, אבל שכחתי....

השוקולדים גם היו אמורים להיכנס , אבל גיליתי שהם לא נמסים במיקרו

לא, לא נמס...

אז אל תרוצו להכין אותן, למרות שהן לא רעות בכלל, אבל יש יותר טובות לדוגמה אלו שאני כבר מתה להכין מתישהו.

דווקא נראות מבטיחות

אחרי שנאפו, טעמתי (לכן חסר פה עוגייה) והיה חסר לי קצת מתוק, אז פיזרתי אבקת סוכר

הכנתי גם אחת ענקית


מתנצלת על התמונות, אבל ממש חשוך היום והעדשה היותר טובה בארגזים, כמו כל החיים שלי.

17 באוקטובר 2013

מציאות

אז כמו שכבר כתבתי בפוסט הקודם, צברנו לא מעט דברים בשנים האחרונות.
אז היום כשהתחלתי לארוז את הכלי מטבח שלנו, מצאתי את זה:


קניתי אותה למרבה הפלא בקייב ולא בניו יורק, הרבה לפני שידעתי שנעבור לשם.
זה היה בדיוק כשפתחתי עם גיל את החברה שלנו (עכשיו שלו) 3DIG.
טסתי לביקור מולדת קצר והחלטתי לקנות לנו 2 ספלים לקפה. אני לקחתי את של ניו יורק וגיל את של פריז. אולי זה מנבא את העתיד וגיל יעבור לפריז... :)

בכול אופן, הכוס כבר ארוזה, מחכה עם שאר הכלים להגיע לביתם החדש.

מצטרפת לשאר הכלים

הבעיה היחידה שלי עכשיו,הכנתי מרק והקערות כבר בארגז הסגור :(

16 באוקטובר 2013

ארגזים

היום הגיע י' והביא לנו את זה:



בוא נעזוב לרגע את זה שפישלתי ולא אמרתי לו שצריך יותר (20 ארגזים זה ממש לא מספיק).
זה די הלחיץ, יש לנו שבוע בדיוק לארוז הכל, להחליט מה הולך איתנו ומה הולך לפח (או לחברים).
מעולם לא חשבתי שאני  אגרנית , עכשיו אני קצת מתחילה לחשוב שכן...
יש לי לא מעט דברים ולא בכולם אני משתמשת, אז אולי בעצם זה בא בול בזמן וכדאי כבר לעשות סדר, אם לא בראש, אז לפחות בבית :)


שחקן חיזוק שקיבלנו מאמא של איתן

פתאום לכולם יש סיטרואן

מכירים את התופעה שאתם קונים רכב חדש ופתאום נראה לכם שכל הארץ מלאה בבדיוק אותו דגם כמו שקניתם?
כשהתחתנתי זה גם הרגיש ככה, כאילו כולם החליטו להתחתן באותה השנה, הבנתי שגם בהריון יש את אותה התופעה.

אז מסתבר שהיא גם קיימת במעבר לארץ אחרת,
יש לי את התחושה כאילו כולם עוזבים את הארץ עכשיו.
ברור לי שזה לא כך, ואני פשוט שמה לב לזה עכשיו וקודם זה לא הזיז לי.

מאז שחזרנו מהביקור בניו יורק, הספקנו כבר לראות את "היורדים החדשים", לשמוע שבזמן שהיינו בניו יורק מכר נוסף עבר ללונדון ובכלל כל מי שאנחנו מספרים לו שאנחנו עוברים,
יש אומר, וואלה? גם X בדיוק עוברים ל X.

בנוסף לזה שאני שמעת כל הזמן על אנשים שעוברים/עברו אני גם יותר מתעניינת בזה, אבל לא בקטע פרקטי כמו איתן, של לבדוק מחירי מכולה, טפסים שצריך למלא וכד', אלא בקטע של לשמוע איך החיים שם.
מכיוון שרוב הבלוגים שאני מכירה ואוהבת קשורים לאוכל, אני מוצאת את עצמי ממש מחכה לפוסטים של "דברם בעלמה" שלא מזמן עברה לניו יורק והבטיחה מתכון עם דלעת. 
משוטטת כל הזמן בבלוג ביסים ו- Pasts Every Day  שגם גרות בחו"ל. 
מוזר, אני יודעת, אבל בימים שהם קצת קשים זה עושה לי שמח.

זה כאילו אני לא רוצה לחשוב על המעבר, אבל בפועל אני כן.
לא סתם אני רואה שוב את כל הפרקים של "סקס והעיר הגדולה" או מסתכלת אצל אנשים בפייסבוק על התמונות מהביקור האחרון שלהם בניו יורק. זה קצת משתלט לי על החיים, רק שהחודשיים יעברו כבר....

וידוי קטן (וממש לא קשור), לעולם לא הכנתי ממולאים!
תמיד אמא מביאה (גם שלי וגם של איתן), כנראה שעכשיו אצטרך להכין לבד .


הפלפל של אמא

15 באוקטובר 2013

ימים אחרונים עם המיקסר האהוב

בשבוע הבא אנחנו שולחים את המכולה, שתכיל את כל חיינו בערך.
גם ככה הבית שלנו נראה ממש עצוב, מכיוון שכבר הרבה מהרהיטים נמכרו.


הדירה בימים יפים יותר

יהיה לי מאוד קשה בחודש הקרוב בלי כל הבגדים שלי, הנעליים הכלים ובעיקר בלי הבייבי שלי - המיקסר.
אז כל הסופ"ש חשבתי מה להכין איתו, כי הפעם הבאה תהיה עוד הרבה מאוד זמן לצערי.
מכיוון שעוגיות, עוגות שמרים / בחושות זאת לא בעיה להכין גם בלי, החלטתי להכין עוגת טורט שיהיה לי קצת קשה להכין בלי המיקסר.
אחרי שיטוט מאוד קצר בבלוג של נטלי, בחרתי להכין את הטורט אגוזי לוז שזכור לי ממש לטובה 

(הכנתי לפני יותר משנה).
הציפוי לא יצא מדהים אבל הטעם .... :)

להתראות מיקסר אהוב, אתגעגע מאוד!


העוגה המדוברת

10 באוקטובר 2013

דברים שאני לא אתגעגע אליהם #1

קוראים לי אלכס ואני בחורה!
כל חיי אני רגילה לזה שלאנשים קשה לקבל את זה שקוראים לי אלכס ואני לא גבר.

השבוע הרגשתי את זה במיוחד.

העלנו את כל תכולת הבית שלנו ל "יד 2" ובחרנו שאיש הקשר יהיה אני.
כל שיחה שניה מתחילה ככה:
"שלום, אפשר לדבר עם אלכס?"
"מדברת, במה אוכל לעזור לך?"
"אה... את בחורה?! חשבתי שזה שם של בחור..."


די מעצבן אם לומר את האמת, אבל היום זה היה השיא.
שני מקרים שונים אך מעצבנים באותה המידה.

הראשון, שוב שיחה כמו שציינתי מלמעלה רק עם המשך....
"נכון, אני מכירה עוד בחורה שקוראים לה אלכס, דווקא מאוד חמודה "
(לא ממש מובן לי למה זה דווקא חמודה).
והוא ממשיך , "את גם נשמעת חמודה, היא הייתה מארגנטינה...."
"אז אלכס, הבת, מה לגבי המסך מחשב..."

המקרה השני,
הגיע בחור לקנות שידה, אמר שהוא עם אופנוע ואין לו איך לקחת אותה , לכן הוא יבקש מחבר שלו לאסוף בשבילו את השידה.
בטעות, במקום לשלוח לו הודעה עם הפרטים שלי ,
הוא שלח אותם לי: אלכס (בחורה) טל: ********-054.

אז לזה אני לא אתגעגע! 
נחמד יהיה לשם שינוי שהשם שלי יהיה רגיל ולא ידרוש הסברים.
כרגע הבעיה היחידה שלי שם עם השם, זה בסטאר באקס, משום מה נשמע להם שאני אומרת אליס ולא אלכס.

אימוני שמרים לקראת המעבר

לפני שבועיים חזרתי מביקור ארוך בני יורק, 
ככה שיצא לי לחקור קצת את העיר לפני שאנחנו עוברים.
אחת המסקנות שלי מהביקור, היא שלא יחסר לי קאפקייקס לעולם!
לעומת זאת, מתוקים יותר ישראלים כמו עוגות שמרים ועוגיות טחינה כנראה יהיה לי יותר קשה למצוא.

זה לא שאין, ממש לא, פשוט הטובים לא נמצאים במרחק הליכה.
אז בשבוע האחרון אני ממש באטרף על המתוקים האלו, מתאמנת בהכנתם לקראת המעבר.




עוגיות טחינה נהדרות של נטלי.
אם אתם לא מכירים אותה, אז זה הזמן! המתכונים שלה מצוינים ומדויקים.


  
דיניש שוקולד מהספר "אופים שמרים" של גלית והנס ברטלה.




ואחרון חביב (והכי טעים לדעת איתן) קוגלהוף עם שוקולד צ'יפס במקום צימוקים.
חוץ מהצימוקים והרום שהשמטתי כל המתכון גם מהספר "אופים שמרים" שהתגלה כספר נהדר (איתן, אין עליך!).




9 באוקטובר 2013

דברים שאני אתגעגע אליהם #1

המוסף השבועי של מאיה מרום בזמנים מודרנים,
תמיד יש מתכון למשהו טעים, ויותר מזה, למשהו לא שגרתי.
הפעם זה היה מרק עם חסה! כן, חסה.
היה טעים וחמים!
ולמי שלא מנוי לידיעות יש את הבלוג המדהים שלה "בצק אלים".






הלכתי לקחת לי עוד קערה,
לילה טוב.

חלומות על דירה חדשה

פוסט ראשון שלי, איזה כיף!

אני בחורה שלא אוהבת דברים לא סגורים, זה תמיד מלחיץ אותי ולא נותן לי מנוח.
אם זאת אני גם אוהבת לדחות דברים שלא כל כך בא לי לעשות ובכללי יש לי מנגנון הכחשה/התעלמות מאוד מפותח.שתי תכונות אלו לא הולכות כל כך טוב יחד....


עם עניין המעבר יש לי קצת בעיה כי יש המון דברים לא סגורים ואני לא כל כך מצליחה להתעלם מהם, למרות שאני ממש מנסה.
איתן הכין מסמך אקסל של כל הדברים שאנחנו צריכים לעשות בחודשים הקרובים ואני מסרבת בכל תוקף לעיין בו! לא כל כך בא לי לראות רשימה ארוכה של דברים שלא בא לי לעשות וזה סתם מוסיף לי ללחץ.
אבל יש כמה דברים מאוד נחמדים במעבר, אחד מהם זה ריהוט מחדש!
מכיוון שאנחנו זוג צעיר, שאת רוב הריהוט שלו קנה באיקאה(ובחר לרוב את הפריטים הזולים), לא משתלם לנו להעביר אותו במכולה.

במקום זה אנחנו קונים ריהוט חדש, האיקאה של ארה"ב יותר זולה, לכן אנחנו אפילו יכולים לקנות את המוצרים היותר איכותיים שלהם.

אז החלטנו להסתכל בקטלוג ולבחור רהיטים, אבל רצינו להיות בטוחים במה שמתאם לנו ולדירה ולא להסתבך עם זה בשבוע הראשון, כי גם ככה יש לנו ים דברים על הראש (זוכרים, רשימת אקסל נוראית).
בחרנו הכל (חוץ מפיצ'פקס כמובן), עכשיו רק צריך לראות שזה מתאים לגודל הדירה.
איזה מזל, אני יודעת תלת מימד! וקוראת תכניות לא רע בכלל. ואפילו הייתי שותפה בחברת הדמיות בשם 3DIG.
החלטנו שאני אעשה הדמייה לדירה, לא משהו מושקע כמו שהייתי עושה בחברה, משהו פשוט שנוכל לראות אם הכל נכנס ועל הדרך גם נחליט אם אנחנו רוצים כורסה אדומה או אפורה.
לקחתי מודלים מוכנים של רהיטים שהיו דומים לרהיטים שבחרנו, התאמתי אותם למידות של הריהוט האמיתי, מידלתי את הדירה לפי התוכנית שקיבלתי מהבניין וזה מה שיצא.



 בחרנו באפור.... לא לדאוג, תהיה נוכחות אדומה - הבייבי שלי, מיקסר של קיטשן אייד.
כמובן שבניתי גם את החדר שינה, כי גם לשם צריך רהיטים, היה נחמד מאוד לגלות שהוא יותר גדול ממה שחשבתי.
את המטבח ושירותים לא בניתי (למרות שאיתן ממש רצה), זה כבר הרגיש לי סתם מיותר, כי גם ככה לא קונים לשם ריהוט.



מבטיחה לעלות תמונות של הדירה כשנעבור, נראה איך זה נראה במציאות ולא בחלומות.....