פתאום לכולם יש סיטרואן

מכירים את התופעה שאתם קונים רכב חדש ופתאום נראה לכם שכל הארץ מלאה בבדיוק אותו דגם כמו שקניתם?
כשהתחתנתי זה גם הרגיש ככה, כאילו כולם החליטו להתחתן באותה השנה, הבנתי שגם בהריון יש את אותה התופעה.

אז מסתבר שהיא גם קיימת במעבר לארץ אחרת,
יש לי את התחושה כאילו כולם עוזבים את הארץ עכשיו.
ברור לי שזה לא כך, ואני פשוט שמה לב לזה עכשיו וקודם זה לא הזיז לי.
מאז שחזרנו מהביקור בניו יורק, הספקנו כבר לראות את "היורדים החדשים", לשמוע שבזמן שהיינו בניו יורק מכר נוסף עבר ללונדון ובכלל כל מי שאנחנו מספרים לו שאנחנו עוברים,
יש אומר, וואלה? גם X בדיוק עוברים ל X.

בנוסף לזה שאני שמעת כל הזמן על אנשים שעוברים/עברו אני גם יותר מתעניינת בזה, אבל לא בקטע פרקטי כמו איתן, של לבדוק מחירי מכולה, טפסים שצריך למלא וכד', אלא בקטע של לשמוע איך החיים שם.
מכיוון שרוב הבלוגים שאני מכירה ואוהבת קשורים לאוכל, אני מוצאת את עצמי ממש מחכה לפוסטים של "דברם בעלמה" שלא מזמן עברה לניו יורק והבטיחה מתכון עם דלעת. 
משוטטת כל הזמן בבלוג ביסים ו- Pasts Every Day  שגם גרות בחו"ל. 
מוזר, אני יודעת, אבל בימים שהם קצת קשים זה עושה לי שמח.

זה כאילו אני לא רוצה לחשוב על המעבר, אבל בפועל אני כן.
לא סתם אני רואה שוב את כל הפרקים של "סקס והעיר הגדולה" או מסתכלת אצל אנשים בפייסבוק על התמונות מהביקור האחרון שלהם בניו יורק. זה קצת משתלט לי על החיים, רק שהחודשיים יעברו כבר....

וידוי קטן (וממש לא קשור), לעולם לא הכנתי ממולאים!
תמיד אמא מביאה (גם שלי וגם של איתן), כנראה שעכשיו אצטרך להכין לבד .

הפלפל של אמא