!I'm Back

זהירות , פוסט באורך הגלות...

עברו כבר כמה חודשים מאז הפוסט האחרון שלי, פעם היה משפט שאמר

Those who can - do, Those who can’t - teach

הבנתי שהמשפט הוחלף מאז ל

Those who can - do, Those who can’t - blog

אני עוד לא ממש החלטתי מה דעתי על המשפט הזה, מכיוון שיש הרבה אנשים שאני מאוד מעריכה שכותבים בלוגים נפלאים ולהגיד עליהם שהם לא יכולים, ממש אי אפשר!

לעומת זאת אני גם מרגישה שלכל בן אדם שני יש בלוג. אנשים שלרגע הפכו להיות בשלנים כותבים על זה בלוג, בנות שאוהבות לעשות שופינג החליטו לכתוב בלוגי אופנה (די מזעזעים לרוב), אז איפה זה בעצם שם אותי?

הרי אני כותבת על הכל... זה אומר שאני לא טובה בשום דבר?

החודשים האחרונים היו מאוד עסוקים (כבר אספר לכם על זה) אז לא יצא לי לכתוב אבל זאת לא הסיבה האמיתי ללמה לא כתבתי.אני חושבת שאם אין לי מה לחדש לקוראים שלי (מי היה מאמין, אבל יש לי) אין לי איזה מידע חשוב (פוסט גרין קארד) או איזו המלצה מעניינת (פוסט ממתקים כתומים 1 ו 2) אני מעדיפה שלא לכתוב  ולא להפוך לעוד בלוג שנמצא בענן.

וזאת בעצם הסיבה שקצת הפסקתי לכתוב, אבל עכשיו אני חוזרת, בתדירות נמוכה, רק כשיהיה לי משהו באמת מעניין או אינפורמטיבי.

זה המסך החדש (והכי גדול) בטיימס סקוור

אז במה בדיוק הייתי עסוקה?

מאז הגרין קארד אני עובדת כאנימטורית עצמאית ויצא לי לעשות פרויקטים לכמה חברות מאוד גדולות , גם הגשמתי חלום ילדות ועבדתי ב MTV :) למשך כחודשיים כפרילנסרית.

                                                              המשרדים של MTV

עכשיו שקצת נרגעו הפרויקטים, התעסקתי בפרויקט אישי של לעשות לעצמי אתר , כמו לכל אנימטור שמכבד את עצמו, אתם מוזמנים לבוא לבקר alexnirenberg.com

רציתי גם לספר לכם על טיול שעשינו לא מזמן עם זוג חברים ל Jones Beach

בקיץ זה חוף נהדר בשביל לנוח קצת בשמש, אך לצערינו אין אליו גישה נוחה בתחבורה ציבורית.

בחורף, אומנם מאוד קר שם ואי אפשר להכנס למים אפשר להנות מהנוף המדהים והשקט.

אנחנו נסנו לשם בעקבות "ליליות שלג" שבסוף בכלל לא יצא לנו לראות אותן, אך נהננו מיום שמשי (אך קר) ונוף מהמם!

אז אם בא לכם לעשות טיול של יום זה ללא ספק מקום מגניב, גם אם אין ליליות שלג, אתם עשויים לראות כלבי ים ועוד מלא זנים של ציפורים שעליהם אתם יכולים לקרוא יותר לעמוק בבלוג הנפלא של מיקי (חברה מאוד טובה) שבמקרה יש לה דוקטורט בזואולוגיה וביולוגית בעלי חיים ובנוסף לזה היא גם צלמת שכותבת בלוג שממנו אפשר ללמוד הרבה על כל החיות שיוצא לה לראות (וזה המון).

ולסיום כמה תמונות של שלג :)

פוסט אורח עם טיפים מאיתן!

חג סוכות שמח!

היום בבלוג יש פוסט מיוחד, פוסט של בעלי היקר איתן.
כבר הרבה זמן שרציתי לכתוב פוסט עם טיפים לאנשים שנמצאים בתהליך גרין קארד (או כאלו שמעוניינים להתחיל תהליך כזה) אבל הבנתי שהרבה יותר נכון יהיה לתת לאיתן לכתוב אותו - בכל זאת הוא המסודר שבנינו :)

התהליך שלנו אומנם היה יחסית קצר, אבל מתיש ביותר! במהלך השנה האחרונה יצא לנו ללמוד הרבה על כל תהליכי הגרין קארד, גם על בשרינו וגם מחברים .

אז לכל אלו שזה מעניין אותם קבלו את איתן:

למה גרין קארד?

אם התחלת תהליך רילוקיישין דרך המעסיק שלכם סביר להניח שיגישו אותך על ויזת עבודה כלשהי (H1B ,L1,J וכדו’). חשוב להבין שלכל אחת מהויזות האלו חסרונות מסויימים בייחוד אם מדובר במעבר עם בן / בת זוג. לדוגמא:

• H1B - ויזה שמאפשרת מעבר בין מקומות עבודה בתוך ארה"ב (בתנאים מסויימים) אבל רק מאפשרת שהייה חוקית של בן / בת הזוג שלך מבלי לאפשר לו / לה לעבוד. כלומר אם תעברו לארה”ב כזוג, בן/בת הזוג שלכם לא יוכל לעבוד באופן חוקי, לא בהתחלה, ולא בעתיד.

• L1 - ויזה שלא מאפשרת מעבר בין מקומות עבודה בתוך ארה"ב, כלומר תוכלו רק לעבוד במקום שסידר לך את הויזה וזהו. אם הוא פיטר אתכם או שהתפטרתם, מחר אתם צריכים לעלות על המטוס לארץ. היתרון של הויזה הזאת היא שהיא מאפשרת לבן / בת זוג שלך לעבוד באופן חוקי בכל מקום בארה"ב.

המסקנה פה היא שלזוג שמגיע לארה”ב עם שאיפות להשאר לכמה שנים (או יותר), ויזות העבודה הסטנדרתיות לא מאפשרות אופק ריאלי שבו לשני בני הזוג יהיה אופציות עבודה בארה”ב. האופציה היחידה אם כן היא גרין קארד.

אם נצא מתוך נקודת הנחה שלא זכיתם בהגרלת הגרין קארד ואין לכם בן זוג שהוא אזרח אמריקאי, הרי שהברירה היחידה לקבלת גרין קארד היא ספונסורשיפ של גרין קארד דרך המעסיק שלכם.

הגשה לגרין קארד דרך המעסיק אינו דבר מובן מאליו

ישנם תחומי תעשיה שלמים  (כמו בנקי השקאות, משרדי פרסום ועוד) שאין להם בעיה להגיש אותך לויזת עבודה (H1B, L1 וכו’), אבל גרין קארד אצלם לא בא בחשבון לאף אחד (ולא משנה כמה בכיר אתה).

סטארט-אפים ישראלים נוהגים להגיש עובדים לגרין קארד בתנאים מסויימים (חלקם).

חברות הייטק גדולות כמו גוגל, פייסבוק ומיקרוסופט, מציעות חבילת הטבות אטרקטיבית שכוללת בתוכה בין השאר גם הגשה לגרין קארד.

לסיכום, עם כל הרצון הטוב, יש סיכוי שזה פשוט לא יקרה בחברה שאתם עובדים בה וחשוב שתבינו את זה כמה שיותר מוקדם שתוכלו לקבל החלטות בהתאם.

אל תניחו שזה משהו שהמעסיק יסדר עבורכם "על הדרך" או עם הזמן

הבינו את מצבכם טרם הרלוקיישין ודנו עם המנהל/ים שלכם על נושא הגרין קארד עוד לפני הסכמה למעבר. סביר להניח שאחרי שכבר עברתם יהיה הרבה יותר קשה לדרוש את זה. למה בעצם שינסו לסבסד תהליך שיכול לאפשר לכם לעזוב את מקום העבודה?

לא כל תהליכי הגשה לגרין קארד נולדו שווים

ישנם 3 קטגוריות תיעדוף להגשה לגרין קארד EB1,EB2,EB3. הקטגוריה שתוגש בה תקבע תוך כמה זמן תקבל את הגרין קארד. חשוב לציין שרוב האנשים שמוגשים לקרין קארד נמצאים בקטגוריות EB2 וEB3. מדובר בתהליכים שלוקחים בין שנה וחצי לארבע שנים עד לקבלת הגרין קארד. רק קטגורית העדיפות הראשונה (EB1ׂ) מאפשרת לקבל גרין קארד תוך פחות משנה, אבל נדרשים תנאים מאד קשוחים כדי שהמעסיק יוכל להגיש אותך על הקטגוריה הזאת.

אצלי לדוגמא עמדתי בדרישות לקטגורית EB1 כי נפלתי תחת המושג ”שינוע מנהלים פנים חברתי”. הייתי צריך להביא הוכחות שתיפקדתי למשך מספר שנים כמנהל בשלוחה הישראלית של החברה שבה אני עובד. כמובן שהייתי צריך להביא מסמכים מפה ועד הודעה חדשה שמוכיחים את הטענה הזאת. אם לא הייתי עומד בתנאי סף הנ"ל, כנראה שהייתי צריך לחכות עוד שנה לקבלת גרין קארד.

התהליך ארוך ומתיש ודורש סבלנות ואורך רוח

רשויות ההגירה לוקחות את הזמן לתת תשובות ולאשר גרין קארדים וצריך להיות סבלניים. עם זאת, חשוב להבין שחלק מהסיבה שהתהליך שלכם מתעכב עשוי להיות בגלל שמשרד העו”ד שחברה שלכם מינתה לטפל בנושאי הגירה פשוט לא מזיז את עצמו, ולכן חשוב שתדעו-

העו”ד שמגיש אתכם לא סופר אתכם, ולא בטוח שזה מעניין את החברה שלכם 

נשמע קצת נורא להגיד את זה, אבל עבור העו”ד של החברה אתם עוד מס’ תיק. עבורו לא משנה אם תקבל את הגרין קארד עוד חודש או עוד שנה.

החברה שבה אתם עובדים (שהגישה אתכם לגרין קארד) בד”כ ממנה נציג מצוות משאבי אנוש שאמור לטפל בתקשורת עם העו”ד לכל אלה שמגישים אותם לויזה / קרין-קארד.  הבעיה היא שגם אותו נציג בתוך החברה, קרוב לוודאי עסוק בהרבה דברים אחרים מעבר לתיק שלכם, וגם הוא לא בהכרח יעשה את המאמצים לקדם את התהליך שלכם במהירות וביעילות.

המסקנה - חובה לקחת את המושכות לידיים ולנהל את התהליך גרין קארד שלכם (וכנ”ל לגבי תהליכי ויזה)

מה זה אומר?

1. צרו ערוץ ישיר עם העו”ד שלכם באמצעות מייל - להשתמש במתווך מטעם החברה זה רק מתכון לעיכובים מיותרים בקבלת ומסירת מידע. הרבה יותר נוח לשאול את העו”ד שאלות באופן ישיר, וגם מייל ישירות ממכם פה ושם לקבלת סטטוס מצב תמיד יעזור כדי להזיז עניינים.

2. הפגשו עם העו”ד שידע מי אתם - לא יאומן כמה טוב הפגישה איתו עשתה וכמה השירות השתפר ברגע שהפכתי עבורו ממס’ תיק לבן אדם אמיתי. כמות התשובות שקיבלנו בפגישה הזאת הייתה עצומה ובאמת עזרה לנו לצאת מהעלטה שאופפת הרבה אנשים שנמצאים בתוך תהליכים כאלה. 

3. בנוגע לאיסוף מסמכים - אל תסמכו על הנציג מטעם החברה שלכם שיעשה את העבודה כמו שצריך! לא משנה איזה תהליך גרין קארד אתם עושים, הוא ידרוש ממכם לארגן מסמכים מקצועיים אשר מוכיחים את מה שאתם עושים בחברה. חשוב לנהל את תהליך איסוף המסמכים בעצמכם. אף אחד בחברה לא הולך להשקיע בזה באותה מידה שאתם תעשו את זה.

4. ולכן, תחקרו באינטרנט והרבה, בנוגע למה נדרש ממכם להציג ע”מ לעמוד בדרישות הגרין קארד - או התייעצו עם אנשים שעברו בהצלחה תהליך זהה (דגש על עברו בהצלחה) ויכולים לתת טיפים או שתוכלו לעיין במסמכים שהגישו.

5. RFE זה לא בהכרח אסון - RFE משמעותו שרשויות ההגירה לא שבעי רצון מהמסמכים שהבאתם עד עכשיו, ונותנים לכם הזדמנות נוספת (ואחרונה) להציג מסמכים נוספים להוכיח שאתם עומדים בדרישות. הם בד”כ מפרטים בדיוק מה הם רוצים לראות. לכאורה ניתן להסיק מזה שאתם בבעיה, אבל זה לא בהכרח המצב. בחברה שלי כמעט כולם קיבלו RFE ובסופו של דבר כל מי שהציג את מה שצריך כמו שצריך קיבל בסוף אישור לגרין קארד. פשוט צריך לנשום עמוק ולהכין את מה שצריך.

6. תמיד תציגו יותר מסמכים ממה שנדרש ממכם - טיפ זה מאד רלוונטי לאנשים שמקבלים RFE. בענין הזה חשוב תמיד להציג יותר ממה שדורשים. ביקשו 5 מסמכים? תציגו 10. דרך התהליך שלי למדתי שלרשויות ההגירה מומלץ להגיש “אובר-קיל” של מסמכים. כנראה שכשאתה מגיש להם 100 עמודים, הפקיד מקבל כאב ראש ומעביר אותך מהר יותר (:

ועוד מילה לסיכום - 

בסופו של דבר כל מקרה הוא לגופו - ויש פה גם הרבה מזל - רשויות ההגירה הם חור שחור שאין להבין. יש הגשות גרין קארד שיקבלו תשובה תוך שבוע, ויש הגשות זהות שיקבלו תשובה רק אחרי 5 חודשים. ובאותו נושא, אם מישהו במסלול זהה לשלכם קיבל תשובה שלילית, זה לא אומר כלום לגביכם. כמובן שצריך לעשות את המקסימום להכין הכל כמו שצריך, אבל אסור לשכוח שבסופו של דבר ההחלטה נופלת אצל פקיד בשר-ודם עם מצבי רוח משתנים.

בתאבון ברכבת התחתית

יש לי אובססיה קלה לרכבת התחתית.
משום מה כל מה שקשור לרכבת מרתק אותי, האנשים שנוסעים בה, איך היא בדיוק עובדת, האנשים שעובדים בה, הכל!
בארץ היה לי רכב (גרוטאה יותר נכון) ואיתה הייתי נוסעת לכל מקום, כי אוטובוסים בת"א זה ממש לא בשבילי (לדעתי זה גיהינום על פני האדמה).
וגם פה האוטובוסים  לא משהו (אומנם פחות נורא, אבל עדיין) ורכב כמובן שאין לי, בכל זאת חנייה במנהטן עולה 20 $ לשעה.
אז יוצא שאני מתניידת בעיקר ברכבת או ברגל, לפעמים גם מוניות כמובן.
יש לי ממש יחס אמביוולנטי כלפיה, לפעמים אני ממש אוהבת אותה כי היא מהירה (לרוב)
הרבה יותר נוחה ממוניות ברוב שעות היום, אבל לפעמים היא גם מעצבנת אותי, בעיקר בימי ראשון כשהאקספרס מחליט לנסוע במסלול של הרגיל(הארוך יותר).
למי שמכיר אותי טוב לא יפתיע אותו הפוסט הזה, אוכל והיגיינה - ברור שיהיה לי כזה פוסט!

אוכל ברכבת???
כן, תתפלאו, אנשים אוכלים ברכבת! בפעם הראשונה זה זעזע אותי, אפילו המחשבה של לשתות קפה ברכבת זעזע אותי.
חוץ מבטיולים בתאילנד, אני חייבת שסביבת האכילה שלי תהיה הכי נקייה שיש, ככה שלאכול ברכבת היה נראה לי פסיכי.
עם הזמן התרגלתי לרעיון (בעיקר כי אני נוסעת המון ברכבת) והתחלתי לשתות תה/קפה בימים הקרים.
אפילו יצא לי לאכול חטיף אנרגיה איזה פעמיים!אבל לא יותר מזה.

ברור לי שרוב האוכלוסייה לא כמוני (מלוכלכים שכמותכם :) ) אז אני מקבלת את זה שאתם אוכלים ברכבת בהבנה, אתם רעבים, היה  יום ארוך, אין זמן לאכול בבית, הכל בסדר, שיהיה לכם בתאבון!

אבל בבקשה תשמרו על כמה חוקי יסוד (שלי) בשביל שמי שיושב/עומד לידכם לא יסבול כל הדרך לעבודה.

חוקי היסוד שלי הם כאלו:

• כל מה שצריך לאכול במזלג מחוץ לתמונה!
• כל מה שאתה לא יכול לאכול בעמידה, גם בישיבה ברכבת אתה לא אמור לאכול את זה!
• כל מה שעלול לנזול על מישהו שעומד לידך (גלידה למשל) גם לא בא בחשבון.
• כל מה שיש ריח חזק , ממש, אבל ממש  לא.

מה שנשאר בערך זה סנדוויצ'ים למיניהם, עוגיות,חטיפי גרנולה, מרק בכוס וכו' שאתם מוזמנים לאכול אותם בכיף (אני עדיין אחשוב שאתם מוזרים, זה ברור לכם,נכון?).

חוקים אלו נחקקו בדם ביזע ודמעות! לא ממש, אבל בוא נגיד שארבעת הסעיפים לא נחקקו סתם....

ולסיום בדיחה שתשעשע את כל חברי שגרים איתי בעיר:

What does the train dispatcher say to his wife every time he hugs here?
 “You are being held momentarily by the train's dispatcher”

אחת התחנות היותר מוזרות בעיר - Broadway Lafayette

קניות בניו יורק

פעם הייתי מכורה לקניית בגדים, בעיקר לנעליים ולתיקים.
לא מזמן גם קראתי מאמר שעסק בהרגלי קניות של נשים, שהממצאים בו הראו שנשים קונות לרוב נעליים. הסיבות די ברורות כמובן, הראשונה היא שמידת הנעליים לא משתנה ולכן אם השמנת, זה לא משפיע לך על הכף רגל ואת לא צריכה להתמודד עם זה שאת עכשיו מידה יותר ממה שהיית לפני חודש.
הסיבה הנוספת היא הפשטות שיש בקניית נעליים, לא דורש תאי הלבשה, לא צריך להתפשט, פשוט מתיישבת מודדת וקונה.
אני לא יודעת אם זאת הסיבה שיש לי אובססיה לתיקים ונעליים, אבל זה לא באמת משנה.

התמונה לא קשורה, אבל לא יכולתי לשים רק תמונות של בגדים כל הפוסט

בשנים האחרונות קצת הרגעתי את עצמי ואני לא קונה כל תיק או נעל שנראים לי יפה ואני גם קונה בצורה חכמה יותר ומלומדת.
אני אשתף אותכם קצת במה למדתי בשנה האחרונה בנושא קניית בגדים בניו יורק.
יש כזה דבר ארוחות חינם! לא באמת אבל כמעט.
לפעמים יש מבצעים שהם פשוט מטורפים, לא מזמן היה מבצע של ג'ינסים של Armani Exchange ב-30 דולר, ולא באיזו חנות של עודפים, אלא בחנויות הדגל שלהם.
אז אם אתם גרים פה כמוני, תדעו ששום דבר לא צריך לקנות במחיר המלא שלו, מתישהו יהיה על המוצר הזה הנחה, אם לא עוד שבוע אז עוד חודש.
כמו כן, הרבה דברים יותר זולים באתר של החברה מאשר בחנות עצמה.
למשל המעיל שקניתי לי של Uniqlo, עלה לנו 10 $ פחות כי קנינו באתר האינטרנט שלהם (הגיע אחרי יום הביתה)
או כל דבר שאתם רואים ב Macy's, אתם יכולים למצוא אותו באתר שלהם , למצוא את הקופון האינטרנטי השבועי שיש למייסיס (תמיד יש אחד כזה) ולקנות אותו ביותר זול.

המעיל ביוניקלו

גם לחנויות כמו Urban Outfitters (שאני מאוד אוהבת) יש לפעמים הנחות ותמיד גם יש להם חלק שלם בחנות שהוא כולו במחירים זולים.
לצערי הרבה ב Anthropologie עוד לא מצאתי מבצעים או הנחות - אבל יש שם מציאות לפעמים.
אם אתה  גר בניו יורק, אתה פחות יוצא למסעי קניות כמו שהייתי עושה בקניונים בארץ, אתה קונה פה ושם, כי תמיד יש הנחה בחנות אחרת.

חידשתי קצת את מלאי הנעליים שלי לעונת המעבר

ולכל אלו שלא גרים פה וקופצים לביקור, אני ממליצה לנסוע יום אחד לאחד מקניוני האוטלטים (שאני פחות מתחברת אליהם)כי יש שם מחירים טובים.
אנחנו נסענו לא מזמן עם אמא ל Jersey Gardens ויצאנו עם כמה דברים נחמדים, כמו תיק של Michael Kors ב-250$ במקום באיזה 400.
מה שנחמד בקניון הזה שיש חנויות של מעצבים כמו Michael Kors ו Cole Haan וגם יש חנויות אוטלט של רשתות כמו Aldo, Loft , Nine West ועוד רבים אחרים.

התיק שאמא קנתה לי

בקניון יש גם חנויות של עודפים של מעצבים כמו Century 21, Burlington ו Marshalls שאותן גם אפשר למצוא בתוך העיר ולא צריך לנסוע עד לקניון בשבילן.

קניוני האוטלטים לא מתאימים לכולם (כמו שאמרתי, אני פחות מתחברת) אבל אם אתם באים רק לשבוע ואתם כן מעוניינים לחדש את המלתחה לחורף הקרוב, אני ממליצה לנסוע, כי להסתובב בעיר בכל החנויות יכול לקחת לנצח.

אם אתם הולכים לכולבו גדול כמו Macy's או לאחד מהקניונים, תביאו את הדרכון שלכם, כי לרוב יש הנחות לתיירים.

הערה קטנה, למקרה שלא שמתם לב, לכל שם של חנות יש לינק לאתר.

תהנו מהשופינג ותספרו אם מצאתם איזה דיל שווה!

ניו יורק בקיץ, בחינם

לא, לצערי זה לא פוסט על איך משיגים כרטיסים בחינם לניו יורק בקיץ, אבל אם אתם כבר פה יש מלא דברים שאתם יכולים לעשות פה בקיץ שלא עולים שקל/דולר.

כמובן יש את כל המקומות התיירותיים שפתחים כל השנה כמו Central park, High line, Battery park ועוד רבים אחרים.
אבל בפוסט אתעסק בכמה דברים שיש רק לקיץ.

נתחיל מהדבר הכי שווה בעיני וזה השייקספיר בפארק!
כל שנה במשך חודשי הקיץ מעלים 2 הצגות מעולות של שייקספיר עם שחקנים מפורסמים והכרטיסים כמובן בחינם.
כל יום בשעה 12 מחלקים את הכרטיסים ליד התאטרון עצמו שנמצא במרכז הפארק ליד הטירה וה great lawn, מומלץ להגיע כשעתיים לפני, בשביל להבטיח שתצליחו להשיג כרטיס. אם אתם אנשים עובדים שאין להם את הבוקר פנוי, יש לכם גם סיכוי לקבל כרטיסים באמצעות הגרלה שנפתחת כל בוקר מחדש באינטרנט.
ואם גם זה לא הולך לכם, יש את כרטיסי הסטנד באיי שמחלקים אותם בתאטרון כמה דקות לפני שההצגה מתחילה אבל שם התור גם לא קצר וגם לא מובטח כמה כרטיסים יש להם לחלק (בניגוד לבוקר שיש יותר מ 200).
השנה אנחנו הלכנו להצגה בשם " מאומה רבה על לא דבר" והיה פשוט מעולה! השחקנים היו מדהימים וגם כשירד גשם הם לא עצרו (אה, שכחתי לציין, התאטרון הוא פתוח - אין לו גג, או קירות) באמת שהיה שווה כל שקל שלא שילמתי :)

השחקן האהוב עלינו בהצגה (Pedro Pascal ( Red Viper 

כמו כן בכל שנה יש ערב שבו כל המוזיאונים נפתחים בחינם   -Museum Mile Festival שחל בעשירי ליוני.
בנוסף לכך שכל המוזיאונים בחינם, כל השדרה החמישית נחסמת לתנועה ויש חגיגה ברחוב - השנה בפתח מוזיאון הגוגנהיים היו ריקודי סלסה.
בעקרון הרבה מאוד מהמוזיאונים בחינם כל השנה וחלקם בחינם ביום מסוים בשעה מסוימת, אבל מה שעושה את הערב הזה למיוחד הוא שיש ממש חגיגה ברחוב.

השדרה נחסמה - רגע לפני שהכל מתחיל

בתוך הגוגנהיים

ויש כמובן את NYC Summer Street -  במהלך 3 שבתות של אוגוסט סוגרים את כל Park Ave מתנועת מכוניות ומאפשרים לאנשים להסתובב (מסלול להולכי רגל ומסלול לאופניים) - ממש כמו ביום כיפור, אבל בנוסף נותנים פעילויות בחינם כמו אופניים, קיר טיפוס ואפילו מחלקים חטיפים בחינם.
כמובן שבשביל כל פעילות אתה צריך לעמוד בתור (ניו יורק, אין מה לעשות) אבל גם בלי הפעילויות מאוד נחמד להסתובב ברחוב הזה כשאין בו מכוניות.

 גן עדן לרוכבי האופניים

 עוגיות ולימונדה אדומה שהדודות מהכנסייה מחלקות להולכים

כמובן שיש עוד המון פעילויות בחינם בקיץ, פשוט צריך לבדוק באינטרנט - יש הופעות בחינם (גם בפארק וגם במקומות מרכזיים אחרים) יש כל שבוע סרט בחינם שמוקרן במקום פתוח, בקיצור בואו לבקר בקיץ ולא יהיה לכם משעמם!

ירוק זה טוב !

מאז הפוסט על הטיול שלנו באגם לא היה לי זמן לכתוב פוסט ויש לי כל כך הרבה דברים לכתוב עליהם - כי ניו יורק סופר כיפית בקיץ.

אבל אני אספר לכם בינתיים משהו קטן - גדול שקרה לי השבוע, קיבלנו גרין קארד!!!

כשיהיה לי יותר זמן פנוי, אני אשתף אותכם קצת בתהליך המאוד מלחיץ שעברנו ואולי אוכל לתת קצת המלצות לאנשים שנמצאים באותו תהליך בדיוק.

הדבר האהוב עליי זה לשבת בפארק, ושם מצאתי את הדבורה היפה הזאת

אז למה בעצם אין לי זמן לכתוב פוסטים? כי אני עובדת (סוף סוף) כרגע זה רק פרילנס לפרויקט של חודשיים, אבל בנוסף אני גם מתחילה לחפש לי עבודה במשרה מלאה.

אומנם קיבלנו את הגרין קארד רק השבוע, את אישור העבודה קיבלנו כבר לפני חודש ולכן לא היה לי זמן להשקיע בפוסטים מפורטים כמו בדרך כלל.

בינתיים, במקום פוסט על ניו יורק בקיץ (שיגיע בקרוב אני מקווה), קבלו מתכון לממרח ירוק במיוחד בשביל הכרטיס הירוק החדש לי :)

מתכון לממרח אבוקדו וסלרי:

2 אבוקדו קטנים

1/2 כוס רוויון

2-1 שן שום

מעט בצל (תלוי כמה אתם אוהבים)

2 גבעולי סלרי

חופן נאה של כוסברה

מלח/פלפל/לימון לפי הטעם

טוחנים הכל טוב טוב במעבד מזון ושיהיה לכם בתאבון!!!

השבוע גם הכנתי מקרון שושי, שאותה אתם זוכרים מהפוסט הקודם שלי

געגועים והמלצה לחנות ממתקים

היום אחת הקוראות בבלוג הסבה את תשומת לבי לזה שברשימת למה אתגעגע/למה לא, יש יותר דברים שאליהם אתגעגע.
כשאני חושבת על זה, זה קצת מוזר, כי טוב לי פה וכבר הייתי מאוד עייפה מהארץ .
מצד שני, אני כבר מתחילה לשכוח מה כל כך היה מעצבן אותי שם (שזה מעולה!) .

הלכנו ברגל 3 שעות לכיוון של החלק הצפוני של מנהטן - היה תענוג!

אם הייתי עכשיו צריכה לעשות רשימה של דברים טובים בארץ מול דברים טובים בניו יורק, כנראה שניו יורק הייתה מנצחת בענק, אבל, וזה אבל מאוד גדול, המשפחה שם.

כשעברנו לפה, בהתחלה חששתי שהגעגועים לחברים ולמשפחה ישברו אותי, אבל עם הזמן זה נעשה יותר קל.
לא עוברים יומיים שאני לא מדברת עם ההורים וגם אמא מגיעה עוד 3 חודשים, שזה הכי כיף!
ההורים של איתן כבר היו פה פעמיים, ובתקווה חברתי הטובה תגיע באוקטובר.
עוד פלוס אחד מאוד גדול, זכינו לכמה חברים חדשים נפלאים.

יוצא לי ללכת לא מעט לגני חיות עם החברים החדשים.

בביקור בגן חיות בברונקס יצא לי לראות את הגורילה החמודה הזאת עם בנה הקטן

ועכשיו קבלו טיפ קטן לקניית ממתקים בעיר.
כולם (מסתבר) מכירים את החנות Dylan's candy bar והיא אכן חנות מגניבה ביותר, אבל סופר יקרה!

אז לא מזמן חברתי קרן, שלחה אותי לחנות  Economy candy בגודל היא בערך חמישית מהחנות של דילן, אבל יש בה הכל - פשוט היא מאוד צפופה.

היא יחסית לא יקרה ודברים שראיתי אצל דילן שנמכרו ב -5$ נמכרים בה ב -3.
ככה שזה מאוד משתלם!

אז שיהיה לכם סופ"ש מתוק במיוחד, בלי יותר מידי געגועים....

מתוקים זה טעם החיים!

בטח כבר הבנתם שאני מאוד אוהבת לאפות - אבל מאוד!!!
אני גם מאוד אוהבת לבשל (שאת זה אני עושה כל יום) אבל זה נושא לפוסט אחר.
אז בתור אחת שאוהבת לאפות, יש לי לא מעט כלי אפייה בבית, אבל אני תמיד רוצה עוד!
במקום לקנות בגדים ואיפור, אני קונה בעיקר תבניות, תמציות שונות,שקיות זילוף ועוד מלא דברים אחרים.
פה לא חסר בכלל חנויות אפייה ואני אשמח לשמוע על חנויות מגניבות אם אתם מכירים :)

לא רחוק מהבית (כן, זה כבר בית ולא דירה) יש את Surlatable אם אני לא טועה יש לרשת עוד 2 סניפים בעיר.
החנות מהממת!!! אבל כמה שהיא מהממת ככה היא גם יקרה.
מדי פעם נתן למצוא מציאות (אם נרשמים אז מקבלים הצעות שוות במייל) למשל את המעבד מזון שלנו קנינו במבצע, יצא יותר זול מאמזון.
אבל החנות משמשת אותי בעיקר להשראה למה בא לי לקנות ואז אני מחפשת את זה בחנויות אחרות או באינטרנט.
יש גם את החנות הכיפית Bowerykitchens שנמצאת בצ'לסי מארקט, אבל היא ממש לא משתלמת, ועוד לא קניתי בה מעולם. 

כמובן שאני לא אכתוב פוסט רק על חנויות יקרות, אז קבלו 2 שוות במיוחד.
את הראשונה גיליתי ממש בטעות, בסיבוב בדרום העיר, ממש בגבול של צ'יינה טאון.
החנות נקראת Master kitchen supplies היא נמצאת על רחוב Delancey בפינה של Forsyth .
החנות מיועדת בעיקרה למסעדות - מוכרת בסיטונאות, אבל הכל ניתן לקנות גם כבודד וממש לא חייבים לקנות בכמויות.
החנות ניראת כמו מחסן מאוד מסודר, מחולקת בצורה מאוד חכמה ונוחה ואפשר למצוא בה את כל מה שצריך לבשל ולאפות.
לא תמצאו פה חותכנים בכל הצורות שקיימות, או תבניות קאפקייקס בצורת כוכב, אבל כל הדברים הבסיסים שמשתמשים בהם לרוב,יש שם.
מה שהכי חשוב, האיכות של הכלים מאוד טובה (הווקים מדהימים) והמחיר מאוד הוגן.

והחנות האחרונה היא חנות שגילתה לי קרן, שהיא חברה חדשה שרכשתי לי בעיר והיא פשוט אלופה! אין מסעדה/חנות או בית קפה שהיא לא הייתה בו, והיא לגמרי ה "go-to girl" שלי בעיר, בלי שום ספק!!!
החנות נקראת New York Cake & Baking Supplies היא לא הכי זולה, אבל גם לא יקרה כמו Surlatable ולכן שווה להסתובב בה, כי יש שם את כל מה שכל אופה חולם עליו, כל סוגי המנג'טים, סוכריות בכל הצבעים, תבניות בכל הגדלים, בקיצור - הכל!!!
הם ממש, אבל ממש לא נחמדים שם (שוב, בניגוד ל surlatable ששם הם מדהימים) אבל זה לא באמת משנה :)


כמו שאני אוהבת לאפות, ככה אני גם אוהבת לאכול מתוקים ובניגוד למה שחושבים, אני קונה לי לא מעט מתוקים בחוץ. אני מודה, אני מכורה לקאפקייקס!!
נכון, זאת עוגה בחושה רגילה עם טופינג, אבל משהו בזה עושה לי את זה.
אז בספטמבר, כשהיינו פה לשלושה שבועות ולא היה לי תנור, עברתי על ים בתי קפה ומאפיות ובדקתי את הקאפקייקס שלהם.

אז דווקא בזה, המוכרים הם גם הטובים, בכל בתי הקפה הנישתים הקאפקייקס לא משהו (קינוחים אחרים אחלה).
אחרי שטעמתי המון, בחלק מהמקומות אפילו כמה פעמים, המסקנה מבחינתי שקאפקייק טוב זה קאפקייק שהעוגה עצמה טעימה, לא אוורירית מידי אבל גם לא דחוסה. הציפוי הוא לא חמאתי מידי, אך גם לא מרקם של שמנת מתוקה.
אז אם אתם אוהבים קאפקייקס כמוני קבלו את הקאפקייקסים הכי טובים לדעתי.

הראשון (מוביל על כולם בהרבה לדעתי הוא) - Sprinkles
הוא מושלם!! הדבר היחיד שמוריד לי ממנו זה הגימיק שלהם לקאפקייקס לכלבים (הכי ניו יורקי שיש).
המבחר שלהם לא עצום כמו בחלק מהמקומות האחרים, אבל כל טעם מושלם! בנוסף הגודל שלהם ממש טוב, כמו קאפקייקס ביתי - לא ענק כמו בחלק מהמקומות ויש כמובן גם גודל ביס :)

השני - Two little red hens

הם ממש טעימים - הכי לא תעשייתיים ברשימה פה. הציפוי לא משתלט על הקאפקייק עצמו.
בניגוד לשאר הרשימה, להם גם יש בתפריט הרבה דברים אחרים, אבל הם ידועים גם בזכות הקאפקייקס המצוינים שלהם. חסרון - בדרך כלל אין הרבה מבחר של טעמים.

במקום השלישי  - Magnolia bakery ו - Crumbs
שניהם מאוד מאוד מוכרים, מגנוליה נחשב לקצת יותר איכותי, אבל לדעתי קראמבס לא נופל ממגנוליה ובחלק מהטעמים אפילו יותר טוב.
במגנוליה יש טעמים בסיסיים בעיקר, אבל עשויים בצורה מאוד מוקפדת.
לעומת זאת בקראמבס יש מיליון טעמים, ממש מיוחדים ולדעתי גם ממש טעימים!
במגנוליה הציפוי יותר שמנתי ובקראמבס יותר חמאתי (למי שרוצה לדעת מה הוא יאהב יותר).
חיסרון ענק בקראמבס - הם רושמים כמה קלוריות יש בכל קאפקייק (טעות מרה)!

crumbs

magnolia bakery

המקומות הידועים שלא נכנסו לרשימה: 

Elenis - מאוד תעשייתי לדעתי
Baked by melissa - שלושת הטעמים שטעמתי לא היו משהו (קאפקייק אוורירי מידי וציפוי שמנתי מידי)

מתחיל להתחמם פה

איזה כיף שהחלק הקשה של החורף עבר! טפו, טפו, טפו....

ואתמול היה כיף במיוחד, היה 14 מעלות בחוץ, כן זה כמו יום קר במיוחד בארץ, אבל פה זה כבר נקרא נעים ואפילו אנשים יוצאים לסיגריה רק עם חולצה קצרה ושורט.

אז אני עדיין יוצאת עם מעיל, אבל אפילו לא לובשת כפפות, שלא לדבר על גרביונים מתחת לג'ינס :)

יש לי כל מיני עיסוקים פה בעיר, אבל אתמול לא היה לי כלום ( חוץ מללכת לספר ), אז בבוקר קמתי והכנתי את העוגיות המעלות האלו - 

זה העוגיות שוקולד צ'יפס הקבועות שאני מכינה מהמתכון המעולה הזה.

אחרי שטחנתי אין ספור עוגיות יצאתי להליכה בסנטרל פארק , המקום האהוב עלי ביקום.

כן, אני אוהבת חופים,ים אבל המקום שבו אני מוכנה לבלות את שארית חיי הוא ללא ספק הפארק המדהים הזה!

בהתחלה הוא מרגיש גדול ומבוכי, אבל אחרי כמה זמן אתה מרגיש בו בבית .

לי יוצא להסתובב לא מעט בפארק (לפחות פעמיים בשבוע) ונראה לי שעברתי את כל ה 3.4 קמ"ר שלו, אבל עדיין מדי פעם אני מגלה פינה שא ידעתי על קיומה.

כל סיבוב בפארק זאת חוויה חדשה ואחרת, אם זה בגלל מזג האוויר המשתנה שמשפיע על מראות הפארק, אם זה האנשים המשתנים שמנגנים מתחת לגשר שבו אני תמיד עוברת ואולי זה בכלל המצב רוח שלי שתמיד משפיע למה אני אשים לב באותו הסיבוב בדיוק.

התמונות שאתם רואים בפוסט צולמו לפני כשבועיים ואני מתה לצאת לצלם שוב, כי כבר הדשא במדשאה ירוק, כל הסנאים מבלים להם בחוץ וכבר אין סימן לחורף הקשה שהיה.

אחרי הסיבוב הנהדר בפארק (שאת רובו העברתי בשיחה עם אמא שבארץ) הלכתי להסתפר במקום שחברה המליצה.

היה מעולה! כל כך חששתי מהרגע שבוא אני אסתפר לא אצל הספר הקבוע והאהוב שלי, אבל באמת שהיה אחלה!

לא רחוק מהמספרה גיליתי חנות הודית מגניבה ממש!!!

היא יותר גדולה מכל חנות תבלינים שיצא לי לראות בארץ.

יש בה הכל בערך, כל תבלין שחשבתם ולא חשבתם עליו, כל קמח אפשרי כמו קמח דקלים למשל.

כל פפריקה אפשרית (מסתבר שיש כזה דבר שנקרא פפריקה ישראלית) מרוב אפשרויות לגמרי הלכתי לאיבוד, אבל בכל זאת יצאתי עם קמח אורז,פפריקה מעושנת,מעמול, פריקה (שחיפשתי לא מעט בסופרים) וביסלי בצל.

את הביסלי בצל באמת שלא ציפיתי למצוא שם, אבל הוא ובמבה מככבים בכל סופר פה .

אז אם אתם מסתובבים באיזור תכנסו לחנות המגניבה הזאת Kalustyan's מבטיחה לכם שתצאו עם אוצרות גם אם לא תכננתם לקנות כלום, כמוני :)

האמת שחנויות הודיות של תבלינים לא חסר פה ויש אחת 5 דקות הליכה מהבית שאפילו עוד לא הייתי בה, אבל זה נחמד לחשוב שגילית משהו מגניב, גם אם יש עוד 10 כאלו בעיר.

אז בואו לבקר, נחמד פה....

ויש גם קאפקייקס על הבוקר.

הדורבן שלי

לא מזמן ראיתי פרק של SVU שבו נשאל אחד הבלשים על מצבו הגופני, אם יוצא לו ללכת הרבה.
אז הוא ענה שברור, זאת ניו יורק, כולנו הולכים כל היום.
כמה שהזדהיתי! אני די רגילה לללכת הרבה, ובכללי אני די בכושר (למרות כל המתוקים שנכנסים לי לפה), אבל פה אני ממש מרגישה כאילו אני לא בכושר בכלל.
אולי זה בגלל שכל העיר היא עליות וירידות ואני רגילה למישוריות של תל אביב, ואולי בגלל שקר אז לגוף יותר קשה (למרות שעם המעיל הפאפי שלי, אני מרגישה כמו בסאונה) ואולי זה בכלל כי לראשונה מאז יום הולדת 18 שלי אין לי רכב.
נכון, יש תחבורה ציבורית די נוחה (תחנת רכבת במרחק של 3 דקות הליכה) אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוחרת דווקא ללכת ברגל, ככה יוצא לי לגלות בתי קפה וחנויות שלא הכרתי ותמיד אני בוחרת ללכת על שדרה אחרת.
אז אחרי חודשיים שבהם הלכתי לא מעט, התחילו לי כאבי רגליים ואפילו חששתי שיש לי את דורבן העקב. אז הלכתי לרופא והוא אמר לי שזה אכן, או דורבן או סתם שיברי מאמץ ואמר לי לנסות ללכת רק עם נעלי ספורט. עכשיו כבר חודש זה מה שאני עושה. לא שהמגפיים שלי יותר יפות, אבל מוזר לי קצת ללכת עם נעלי ספורט לכל מקום (לא לדאוג ביציאות אני עדיין הולכת עם נעליים יפות). הוא גם אמר לי לקחת אדוויל לכאבים (מסתבר שפה זאת התרופה לכל דבר), ברור שלא לקחתי.

נורא קל להתרגל לעניין שהכל נמצא במרחק הליכה ממך, אפילו למרכז העיר זאת הליכה של שעה.
זה לא שאני לא מתגעגעת לסיסי (הרכב שלי), אבל די נחמד לא לדאוג ללמלא דלק,לעשות טסט וכל השטויות שנלוות להחזקת רכב, שאצלי נוסף עליהם היה את הדאגות של האם תתניעה או האם לא תתפרק במהלך הנסיעה.
ברור לי שבקרוב אני אתגעגע ללנסוע באוטו שלי ולשיר בקולי קולות וימאס לי עניין ההליכות והרכבת, אבל בינתיים זה דיי נחמד.
מצחיק שאני כותבת את הפוסט הזה דווקא השבוע, כי השבוע בדיוק היו לי 2 אכזבות גדולות מהתחבורה הציבורית, אבל שתיהן יכלו להיפתר אילו רק הייתי בודקת ב BusChecker , לגמרי לקח לפעם הבאה.
אז אם אתם באים לבקר (תבואו, אני מתגעגעת) תדעו שיש את האפליקציה הנהדרת הזאת וגם למקרה שלא ידעתם (כמוני עד לפני חודש) אם עליתם לרכבת ואז החלפתם לאוטובוס אתם משלמים רק פעם אחת, בדיוק כמו שאם הייתם מחליפים רכבת. אבל עזבו את זה, הכי טוב ברגל :)

אין כל קשר לתמונה, סתם רציתי לשתף אותכם במקרונים שהכנתי היום.

פורים?

עוד שבוע פורים!
בארץ זה היה אחד החגים האהובים עליי, אני מתה על אוזני המן (לא הקנויות הפרווה המגעילות) אני אוהבת נורא להתחפש, מאוד נהנית לראות אנשים מחופשים ובכלל יש תחושה מאוד משוחררת בחג.
אני אוהבת להכין משלוחי מנות לאנשים שאני אוהבת, אני מאוד אוהבת לקבל משלוחי מנות, בעיקר כאלו שרואים שהושקע בהם המון מחשבה ואהבה.
בשנה שעברה יצא לי ללכת לאירוע השנתי של עוגיו.נט של החלפת משלוחי מנות והיה ממש כיף!
קיבלתי משלוח מנות עצום! מלא בדברים טעימים, ואפילו צורפו מתכונים לכל מה שהיה במשלוח, באמת זה היה המשלוח מנות הכי מושקע שיצא לי לראות ולקבל.
השנה לא יצא לי ללכת לצערי (בכל זאת טיסה של 12 שעות...) אבל אני ממליצה בחום, את כל הפרטים על האירוע אתם יכולים לראות פה.
זה חג נטול מחויבויות (אין ארוחות, אין איסורים ואין חובות) , בדיוק כמו שאני אוהבת!

אוזני המן שהכנתי לאיתן שייקח לעבודה מהמתכון הנהדר הזה של עוגיו.נט

אז פה קצת פחות מרגישים את החג, למרות שבכל חור מוכרים אוזני המן ואני דיי בטוחה שיש לא מעט מסיבות פורים בסופ"ש, בכל זאת יש פה קהילה ענקית של ישראלים.
בעקרון, אני נגד קהילות ואני ממש לא זקוקה להן בשביל להרגיש שייכת, אבל זה מאוד כיף להכיר אנשים שנמצאים באותה הסיטואציה כמוך.
אתמול היינו ביום הולדת של 2 בחורות ישראליות וכל הפאב היה מלא בישראלים צעירים והיה ממש כיף!
הרגיש כמו בארץ, אבל אחרת... בארץ כל קבוצת חברים שקועה בעצמה בעיקר ופה היה ממש מינגלינג, כולם דיברו עם כולם.
זה היה נחמד לראות איך 2 בחורות הצליחו להביא את חצי מהישראלים במנהטן באיזור גיל השלושים ליום ההולדת שלהן.
אני שמעתי על היומולדת דרך חבר של חבר ובכלל לא הכרתי אותן, באתי לראות חברים ואמרו שיהיה כיף....
אז רותם ולירון (אני מאוד מקווה שזה אכן השמות שלהן) המון מזל טוב וכל הכבוד!
בארץ כולם סנובים (ואני בעיקר) אבל פה כולם קצת מורידים מהפזה שלהם.
למשל בארץ אם אני פוגשת מישהו מהתיכון שלא ממש הייתי חברה שלו, אז אני מתעלמת וממשיכה בדרכי.
לעומת זאת פה, אני עוצרת, אומרת שלום ולפעמים אפילו מחליפה מספרי טלפון, אולי זה קטע "צעיר" כזה, כי בארץ היה לי את החברים שלי, שאני אוהבת מאוד ומעולם לא הרגשתי צורך להגדיל את המעגל ופה אני קצת יותר צמאה לחברים חדשים.

ועכשיו לנושא אחר, זוכרים את הפוסט שלי על הרכבת התחתית? אז אתמול היה שיא חדש!
אני ואיתן עולים לנו לרכבת עמוסה של יום ראשון בערב ורואים איש שוכב על הרצפה עם הפנים למטה, כולם מנסים לעמוד כמה שיותר רחוק ממנו ומתעלמים לחלוטין ממנו, כאילו לא קיים.
באחת התחנות עולה בחור ומנסה לשאול לשלומו, מנסה לבדוק אם הוא אולי זקוק לעזרה רפואית.
וישר הבחור שעומד לידנו (שאין לו כל קשר לבחור ששוכב על הרצפה) צועק לו: "הכל בסדר, בגללך עוד יעצרו את הרכבת".
תמיד ידעתי שאנשי ניו יורק קרים ומנוכרים, אך זו רמה חדשה של אטימות, לא שאני יותר טוב, זה לא שעשיתי משהו....
אחרי כמה תחנות הבחור נעמד וירד מהרכבת, כנראה שסתם היה שיכור.

הבנתי שבארץ המזג אוויר השתגע, אז אצלנו סוף סוף הוא נהיה נורמלי, השמש יצא, השלג פסק, ופשוט תענוג לצאת החוצה!
ומשהו מתוק לסיום, הכנתי היום עוגת שוקולד מעולה (אל תתנו למראה להטעות אותכם).

הרכבת התחתית והדרכה לדים סאם

אוי, הרכבת התחתית....
אני שומעת לא מעט תלונות עליה, לא תמיד יש מקום לשבת בבקרים (בינתיים כל פעם אחרי תחנה כבר ישבתי), תמיד יש עיקובים במזג אוויר סוער, תמיד קר/חם וכמובן האנשים המוזרים!
זה לא שאני לא רגילה לראות מסוממים ברחוב (בכל זאת יצא לי להיות בתחנה המרכזית כמה פעמים בחיי), אבל לראות מסוממים עשירים זה קצת הזוי לי, מרגיש כמו בסרט.
בכלל החוויה של הרכבת יכולה להרגיש הזויה לחלוטין, לפני כשבוע אני ואיתן נסענו ברכבת בבוקר, בשעה שבה כולם יוצאים לעבודה, ככה שהיה די עמוס, אבל מצאנו לנו מקום לשבת יחד למרות הצפיפות.
כמה מטרים מאיתנו הבחנו בבחורה צעירה לבושה טיפ טופ (גוצ'י וכאלו) ניראת כאילו יש לה חום, כולה מזיעה ועם שקיות מתחת לעיניים, ממש בקושי מצליחה לעמוד,מתנדנדת לה מצד לצד.
אחרי כמה שניות היא נפלה על מישהו, וישר כל האנשים שישבו בסביבה שלה נעמדו לפנות לה את המקום, אך היא לא הסכימה לשבת.
כמה גברים ניסו למשוך אותה שתשב, אך היא נאחזה חזק במעקה ולא הסכימה להתיישב למרות שהרגליים שלה רעדו וכולה הייתה ממוטטת.
לי ישר רץ בראש הסרט Contagion (שאם לא יצא לכם לראות, אז אני ממליצה), כן זה מה שקורה כשגרים בעיר כל כך מרכזית שהיא הנושא לכל כך הרבה סרטים וסדרות.
כל מה שרץ לי בראש, זה רק שלא יהיה לה מחלה מדבקת ובסוף ישימו את כולנו בהסגר (כן, אני פסיכית), אבל כנראה שהיא סתם הייתה מסוממת או שהייתה לה שפעת חריפה.
אותי נורא הפתיע הדיסוננס הזה של הביגוד הסופר יקר מול להיות מסוממת בנסיעה ברכבת התחתית.
כשסיפרתי על המקרה לחברה שגרה פה כבר שנים, היא אמרה לי שהיא בטח הייתה זונה אקסקלוסיבית ולכן הביגוד היקר וגם היא הסבירה לי שיש פה לא מעט נערות שקונות דברים באלפי דולרים אבל כסף לאוכל אין להן.
אישתו של אח של איתן הפסיקה לראות חוק וסדר מאותה הסיבה, לראות סדרה בטלוויזיה שבה אונסים מישהי 2 בלוקים מהרחוב בו את גרה, זה אכן יכול להיות קצת מלחיץ.
אני דווקא חושבת שזה מגניב, ואני אוהבת לנחש איפה בעיר כל סצנה צולמה.

ועכשיו לנושא קצת פחות מפחיד - דים סאם!

אחרי שכבר יצא לי להכין מספר פעמים, אני יכולה להגיד שאני די מנוסה ואפילו יש לי כמה טיפים, אבל בעיקר קישורים ממש טובים ללינקים למתכון ולהדגמות .

אז המתכון האהוב עליי לבצק הוא של הבנות של מתכוניישן.
יש בלינק גם מתכונים למילויים ממש טובים.

הדגש שלי לגבי המילויים, זה שפשוט תשימו דברים שאתם אוהבים, אין באמת חוקים למילוי, רק שלא יהיה בהם יותר מידי נוזל.
אם אתם מכינים לדוגמה בלילה עם בשר בקר, סויה ותבלינים אני ממליצה להכין את המילוי כמה שעות לפני ההכנה של הדים סאם ולתת לו לעמוד במקרר לפחות לשעה, ככה שהבשר יספוג את כל הטעמים.

לגבי הבצק, כמו שהן ציינו במתכון, מאוד חשוב לתת לבצק לעמוד לפחות חצי שעה.
מה שאני למדתי, זה שגם חשוב שהחדר שבו אתם שמים את הבצק לנוח לא יהיה חם מידי, אחרת יהיה ממש קשה לעבוד איתו ומאוד חשוב לכסות אותו בניילון נצמד מכיוון שהוא מתייבש מהר.

במתכון מומלץ להשתמש במכונת פסטה או מערוך ואז לקרוץ עיגולים.
אני לעומת זאת גיליתי שהדרך שהכי טובה לי, היא לגלגל את הבצק לצינור, לחלק לחלקים קטנים, לגלגל לעיגול כל חלק ואז לרדד עם מערוך ויוצא עיגול כמעט מושלם.

החל מדקה 3:30 אפשר לראות למה אני מתכוונת

בוידיאו היא קורצת עיגולים מהעיגולים העקומים שהיא יצרה, אבל אין סיבה לכך, עדיף פשוט לנסות לרדד לעיגול שהוא נראה יחסית טוב (לא חייב להיות מדויק), אני עשיתי ככה ויצא לי יחסית יפה, חבל על המאמץ הנוסף של לקרוץ עיגולים ועל הבצק שנזרק לפח.

אם זאת הפעם הראשונה שלכם, הכינו רק כמה עיגולים  בהתחלה ואת שאר הבצק תשמרו בקערה מכוסה בניילון.

אם לא עובדים מהר, הבצק עלול להתייבש ולכן חשוב לחתוך מהצינור כל פעם כמה עיגולים ולא הכל יחד ואת השאר לשמור עטוף.

אם יש לכם סכין קצבים והרבה כוח בידיים, יש את הדרך המדהימה הזאת (דקה 0:38):

ועכשיו לצורות הקיפול,
יש המון!!! באמת שיש בלי סוף, אבל אלו הן האהובות עליי (נתתי להם גם שמות, כי לא מצאתי את השם האמתי של כל צורת קיפול).
בכולן מאוד חשוב למרוח עם האצבע מעט מים קרים על המסגרת של העיגול, אחרת הבצק לא ידבק אחד לשני.

האהובה עלי מכולן היא הצורה שנראת כמו מניפה של רקדנית פלמנקו, היא מאוד קלה להכנה ונראת לי מאד אותנטית.
בניגוד לשאר הקיפולים שנעשים אחרי שכבר מכניסים את המילוי, כאן מתחילים עם קיפול, מכניסים את המילוי ואז סוגרים.

הקליפ הבא מדגים בצורה מעולה את הקיפול המקסים הזה:
(תעבירו לדקה 13:4)

השני האהוב עליי הוא הקיפול שמזכיר לי סוג של ורד, הוא גם מאוד קליל ומאוד מהיר!
אני גיליתי שהכי נוח לקפל דווקא על שולחן ולא על כף היד כמו שאר הקיפולים.

בנוסף בלינק שנתתי לכם לבצק, יש הסבר יותר מפורט לצורת הקיפול הזו.

קיפול ה"פילמני" וקיפול הקונכיה, שניהם מתחילים אותו הדבר.
תחילה מניחים מילוי במרכז העיגול ואז פשוט סוגרים את העיגול ע"י הצמדה צד אחד לשני.

בקיפול ה"פילמני" פשוט מחברים את 2 הקצוות של החצי עיגול שיצרנו.
קיפול הקונחיה, מעט קשה להסביר, לכן עדיף שתראו את הקליפ הזה:

שיהיה בתאבון!