16 בינואר 2014

סופ"ש בברוקלין


בסופ"ש האחרון יצאנו לסיבוב בשכונת Williamsburg שנמצאת בברוקלין.
הגענו לשם עם רכבת, שזו כבר הייתה חווית רכבת שונה ממה שאנחנו רגילים אליה, סוף סוף נוסעים גם קצת מעל לאדמה ולא מתחת.


אז אחרי שירדנו בתחנה הלא נכונה והסתובבנו מעט בשכונה החרדית של העיר הגענו לרחוב הראשי של williamsburg.
ללא ספק שכונת היפסטרים צעירים.
הרגשתי מעט מבוגרת ומעט נשואה, אבל זה לא הפריע לי, כי תחושת השלווה שיש בשכונה ממש נעימה וכיפית.
זה די מדהים כמה ששכונות פה שונות אחת מהשניה, שלא לדבר על ההבדל בין ברוקלין למנהטן.
במנהטן אתה מרגיש קצת קטן, הכל גדול מהחיים, הבניינים עצומים, מיליון אנשים שחולפים על פניך בשנייה.
לעומת זאת בברוקלין הכל יותר רגוע, יותר שלו, זה גם בבניה שהיא יותר נמוכה, זה גם בכמות האנשים שיש ברחוב אבל זה בעיקר בגלל האנשים. כאילו במנהטן כולם רצים לאנשהו שבברוקלין כולם פוסעים להם בנעימות.
אני מתה על מנהטן, ולא הייתי מחליפה אותה בשום מצב, אבל זה נחמד שיש מקום כזה, כמו ברוקלין שהוא רק מרחק נסיעה של 20 דקות.




הסתובבנו בחלקו הצפוני של הרחוב Bedford שזה בתך השכונה, היו המון חנויות בגדים ממש מגניבות ולא יקרות מידי, ברחוב היו אמנים שמכרו ציורים, תקליטים וכד'.
אחרי זה המשכנו קצת על השביעית לכיוון הנהר ובדרך היה מעין שוק אמנים קטן (תודה לנועה על ההכוונה) מאוד נחמד אבל גם מאוד יקר.
שכונה ממש חמודה להסתובב בה, מלאה בחנויות מגניבות ובתי קפה מיוחדים.
אנחנו אכלנו צהריים במקום שהיה מאוד מומלץ בשם Pies 'n'Thighs  שבסופ"ש מגישים שם כל מיני ארוחות בוהריים.
אם תסתכלו בתפריט תבינו שזה מעט שונה ממה שאתם רגילים לאכול בארץ בארוחות בוהריים, אם אתם בקטע הרפתקני (אני לגמרי כזאת) ואוהבים את השילוב של מתוק עם מלוח, זה המקום בשבילכם.
כמו כל מקום שווה בעיר, גם פה יש תור ורשימת המתנה באורך הגלות, כשנרשמנו, נאמר לנו שיקח לפחות חצי שעה, התלבטנו אם ללכת להסתובב בינתיים או לחכות, החלטנו לחכות (הייתי ממש רעבה ולא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מאוכל).
ולמזלנו שלושת הזוגות שנרשמו לפנינו בחרו להסתובב, ככה שחיכינו רק 5 דקות!
זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי פה, אז המלצה שלי, אם אומרים לכם 20 דקות, תמתינו בצד, אל תלכו להסתובב, כי יש סיכוי מאוד גדול שיכניסו אותכם הרבה לפני.

הרעב, הרעב....

אומנם לא קנינו כלום בחנויות הבגדים המגניבות, בכל זאת לא יכלנו לחזור ללא מזכרת, אז קנינו סוכריות חמוצות שהגיעו בקופסאות מגניבות שמתאימות לנו בול לצבעוניות ולסגנון של הבית.
(כן, אני יודעת שאני חייבת לכם תמונות של הדירה - בקרוב, בקרוב מאוד).


כשהסתובבנו לנו ברחבי השכונה, לא יכולתי שלא לחשוב על חברינו הטוב נדב, וכמה שהוא היה אוהב את המקום.
אז נדב, בביקור שלך אצלנו, שאני מאוד מקווה שיהיה בקרוב, תזכיר לנו לקחת אותך לשם, כי אתה תמות על המקום.


זה נדב (פיבן היה עושה את זה יותר טוב)

בדרך חזרה ברכבת גילינו שזה היה יום שבו נוסעים ברכבת ללא מכנסיים, כן, זה אמיתי, פשוט תכתבו בגוגל
no pants day subway ride ותמצאו לא מעט מידע ותמונות.
אנחנו בעיקרון לא ראינו אף אחד ללא מכנסיים עד שלא הגענו לאחת התחנות היותר מרכזיות שיש במנהטן -
union square. ושם היה היסטרי! מלא אנשים בלי מכנסיים עם תחתונים בכל מיני צבעים, יש כאלה שהלכו עם זה רחוק והתאימו גרביים, הביאו ציוד נלווה(אופניים לדוגמה), היו בקבוצות, ביחידים, כל מה שעולה על דעתכם, היה!
אז גם היה מלא צלמים, צפיפות לא נורמלית, שהקשתה ממש על הצילום (גם התאורה לא משהו...) .באינטרנט נתן למצוא מלא תמונות ממש מגניבות של האירוע, שהיה בכל העולם ולא רק בניו יורק.
וכמובן שגם אני צילמתי קצת :)





הוא גם כיכב בשנה שעברה (לפי תמונות מהאינטרנט)

תגובה 1: