ביקור בארץ

לפני כמה שבועות חזרנו מביקור בארץ, אחרי שלא ביקרנו כמעט שנה וחצי, בעצם מאז שעברנו לניו יורק.
אני לא הולכת לכתוב על כל החוויות שהיו לי, טובות (חברים ומשפחה) ורעות (נותני שירות וערסים בדרכים).

הפוסט הזה ידבר בעיקר (אם בכלל) לתושבי העיר הישראלים.
היו כמה דברים שנראו לי פתאום מוזר, לדוגמא שצריך לסגור את המים בברז בכיור אם הולכים לדקה לאנשהו (הכינרת מתייבשת ?!).

לזה שהתרגלתי לבקבוקים הבומבסטים של קולה בארה"ב, שכשאמא הגישה לשולחן בקבוק ליטר וחצי שאלתי אתה אם זאת מהדורה מיוחדת חדשה ומוקטנת.

החתול (קרימר) של ההורים שלי, כבר בן 17!

זה נחמד כל העברית, בשלטים, בעיתונים, במסעדות,בחנויות (לעמות זאת השירות בחנויות קצת פחות נחמד).

איזה מוזר שאף אחד לא מסתובב עם Purell בתיק, זה לא שהאוטובוסים/מעקים בת"א יתר נקיים מבניו יורק.

איזה נחמד שאפשר לעשות מנגל איפה שבא לך ביום העצמאות, אפילו באמצע כיכר אם יש בה דשא:)
פה לעומת זאת, צריך לבדוק באיזה פארק מותר, ובאיזו חלקה.

המנגל שעשינו פה לכבוד יום העצמאות עם חברים בפארק בברוקלין

איזו באסה זה שאין לך שפה סודית ברחוב ושכולם מבינים מה אתה אומר וצריך להיזהר בדבריך.

איזה כיף שלא צריך לבדוק שעתית מה הולך להיות המזג אוויר היום.

איזה מוזר זה לנהוג!
דרך אגב עברתי פה טסט! (שני)

נוהגים ונהנים לנו אחרי הטסט שכולנו עברנו

אבל הכי מוזר בלבקר בארץ זה שאחרי יומיים אתה מרגיש כאילו לא עזבת מעולם (חוץ מהג'ט לג שמזכיר לך את זה כל לילה).

תסלחו לי על התמונות פלאפון שלי הפעם (לא לקחתי איתי מצלמה), מבטיחה לפצות בפוסט הבא שיהיה על מה שווה לעשות בעיר בתקופה הקרובה - בואו לבקר, הולך להיות פה שווה :)

!I'm Back

זהירות , פוסט באורך הגלות...

עברו כבר כמה חודשים מאז הפוסט האחרון שלי, פעם היה משפט שאמר

Those who can - do, Those who can’t - teach

הבנתי שהמשפט הוחלף מאז ל

Those who can - do, Those who can’t - blog

אני עוד לא ממש החלטתי מה דעתי על המשפט הזה, מכיוון שיש הרבה אנשים שאני מאוד מעריכה שכותבים בלוגים נפלאים ולהגיד עליהם שהם לא יכולים, ממש אי אפשר!

לעומת זאת אני גם מרגישה שלכל בן אדם שני יש בלוג. אנשים שלרגע הפכו להיות בשלנים כותבים על זה בלוג, בנות שאוהבות לעשות שופינג החליטו לכתוב בלוגי אופנה (די מזעזעים לרוב), אז איפה זה בעצם שם אותי?

הרי אני כותבת על הכל... זה אומר שאני לא טובה בשום דבר?

החודשים האחרונים היו מאוד עסוקים (כבר אספר לכם על זה) אז לא יצא לי לכתוב אבל זאת לא הסיבה האמיתי ללמה לא כתבתי.אני חושבת שאם אין לי מה לחדש לקוראים שלי (מי היה מאמין, אבל יש לי) אין לי איזה מידע חשוב (פוסט גרין קארד) או איזו המלצה מעניינת (פוסט ממתקים כתומים 1 ו 2) אני מעדיפה שלא לכתוב  ולא להפוך לעוד בלוג שנמצא בענן.

וזאת בעצם הסיבה שקצת הפסקתי לכתוב, אבל עכשיו אני חוזרת, בתדירות נמוכה, רק כשיהיה לי משהו באמת מעניין או אינפורמטיבי.

זה המסך החדש (והכי גדול) בטיימס סקוור

אז במה בדיוק הייתי עסוקה?

מאז הגרין קארד אני עובדת כאנימטורית עצמאית ויצא לי לעשות פרויקטים לכמה חברות מאוד גדולות , גם הגשמתי חלום ילדות ועבדתי ב MTV :) למשך כחודשיים כפרילנסרית.

                                                              המשרדים של MTV

עכשיו שקצת נרגעו הפרויקטים, התעסקתי בפרויקט אישי של לעשות לעצמי אתר , כמו לכל אנימטור שמכבד את עצמו, אתם מוזמנים לבוא לבקר alexnirenberg.com

רציתי גם לספר לכם על טיול שעשינו לא מזמן עם זוג חברים ל Jones Beach

בקיץ זה חוף נהדר בשביל לנוח קצת בשמש, אך לצערינו אין אליו גישה נוחה בתחבורה ציבורית.

בחורף, אומנם מאוד קר שם ואי אפשר להכנס למים אפשר להנות מהנוף המדהים והשקט.

אנחנו נסנו לשם בעקבות "ליליות שלג" שבסוף בכלל לא יצא לנו לראות אותן, אך נהננו מיום שמשי (אך קר) ונוף מהמם!

אז אם בא לכם לעשות טיול של יום זה ללא ספק מקום מגניב, גם אם אין ליליות שלג, אתם עשויים לראות כלבי ים ועוד מלא זנים של ציפורים שעליהם אתם יכולים לקרוא יותר לעמוק בבלוג הנפלא של מיקי (חברה מאוד טובה) שבמקרה יש לה דוקטורט בזואולוגיה וביולוגית בעלי חיים ובנוסף לזה היא גם צלמת שכותבת בלוג שממנו אפשר ללמוד הרבה על כל החיות שיוצא לה לראות (וזה המון).

ולסיום כמה תמונות של שלג :)

ממתקים כתומים #3

להיום יש לי בשבילכם 3 ממתקים שונים!
נתחיל עם הממתק הכי לא מוכר (לפחות לא לקהל הישראלי) אבל ראיתי אותו בכל מקום פה , זאת בעצם סדרה עצומה של ממתקים במהדורה לחג של המותג Russell Stover.
מסתבר שזה מותג מוכר פה ויש לו מהדורות מיוחדות לכל חג אמריקאי, ובשאר ימות השנה אפשר למצוא מגוון של בונבוניירות שלהם.
אני בחרתי רק ממתק אחד מהמגוון העצום שלהם לחג - שוקולד עם מילוי בטעם דלעת.
למילוי יש מרקם מאוד דומה למילוי של מארס וטעם של תבליני עוגת דלעת שאני מחבבת במיוחד, כל זה מצופה בשוקולד חלב לא רע (אך גם לא משהו מיוחד) וכפי שאתם רואים הוא בצורה של דלעת (בערך).

אני לא חובבת גדולה של סניקרס (לא יכולה באמת להסביר למה) אבל ראיתי אותו מככב פה בלא מעט חנויות, ככה שהייתי חייבת לקנות ולו רק בשביל הפוסט.
החטיף אכן בצורת דלעת (אפילו מגולפת) והטעם כמו סניקרס רגיל (יאמר לזכותם שלא היה רשום בשום מקום שזה בטעם דלעת).

מי לא אוהב ריסז?!?! טוב, כל מי שלא אוהב חמאת בוטנים כנראה... אבל אלו אנשים מוזרים במיוחד :)
אני מתה על השילוב של חמאת בוטנים ושוקולד, אז היה ברור שאקנה את המהדורה שלהם לחג, אפילו שזה רק בצורת דלעת (לפחות אמור להיות) ובטעמו הרגיל והמופלא ללא תוספת של טעמי עוגת דלעת.

כפי שתראו בתמונה, אכן מאכזב! אבל אני חוששת שזה רק אותו חטיף שאני בחרתי ושרובם אכן בצורת דלעת, ובגלל שהוא כל כך טעים אני מוכנה לסלוח להם גם על זה.

גם לי יש דלעת מגולפת בבית!

הלואין מתקרב, אבל ממש מתקרב (הסופ"ש הזה) ואני הבטחתי לכם בשבוע שעבר פוסט על גילוף דלעת.
אז שבוע שעבר לא היה לי רגע לנשום, אבל היום סוף סוף יש לי, ממש ברגע האחרון לפני החג המשעשע הזה.

אז כן, זה לא חג יהודי (בדיוק ההפך מזה) אבל זה לא אומר שאי אפשר להנות ממה שהחג מציע (כמו כל הממתקים שאני כותבת לכם עליהם).
כל מי שעוקב אחרי באינסטגרם כבר בטח ראה את כל התמונות שאני מעלה של כל הקישוטי חג של הבתים שנמצאים בשכונה שלנו, אז אני החלטתי גם לשים קישוט קטן על החלון - דלעת שגילפתי.

בעקרון צריך איזה כמה כלים שלא היה לי, אני השתמשתי בסכין מטבח, כף וקיסמים - אז לכל אלו שסתם בא להם להתנסות ולא בא להם לקנות כלים מיוחדים הפוסט הזה הוא בשבילכם!

אחרי שקניתם דלעת בגודל שמתאים לכם ועם כמה שפחות פגמים מתחילים בעבודה.
תחילה חותכים מהחלק התחתון של הדלעת עיגול ומוציאים את כל הפנים של הדלעת .
כפי שאתם רואים בתמונה, אני לא כל כך ישרה, אבל זה לא ממש משנה כי אף אחד לא רואה את זה.

אחרי שניקיתם אותה טוב טוב מציירים עלייה את מה שתרצו לגלף.

אחרי שציירתם, תצרו חורים קטנים עם קיסם על הקווים שציירתם שאותם תרצו לחתוך .
למשל בדלעת שלי, רק פנים הפה הוא יהיה ריק לגמרי ולכן אני חוררתי רק את הקווים שמסביב לפנים הפה (ראו בתמונה למטה). כל מי שלא יודע לצייר, פשוט אפשר להדפיס ציור שבא לכם, להצמיד אותו לדלעת ולחורר דרך הדף.

אחרי שחוררתם, אתם יכולים לחתוך עם הסכין את כל החלק החוצה!

ועכשיו נשאר רק ליצור את המסגרת לפה והשיניים - בעדינות רבה עוברים על המסגרת של הפה עם סכין.
מגלפים את השכבה העליונה גם של מסגרת הפה וגם של השיניים.
וזאת התוצאה:

אני הוספתי בסוף גם עיניים באותה השיטה בדיוק.
כמובן שזה לא דומה בכלל לכל הדלעות המקצועיות שאפשר לראות עכשיו ברחובות, אבל זה מספיק טוב בשביל מישהו שסתם בא לו לקשט קצת את הבית או מחפש פעילות לעשות עם הילד :)

ממתקים כתומים #2

אוראו (Oreo)!
לפני שנגיע לנושא שלנו שהוא אוראו במילוי של Pumpkin Spice Creme אני אתן לכם קצת רקע לעוגייה הכי נמכרת בארצות הברית מאז 1912!

מה שרוב האנשים לא יודעים שעוגיית האוראו היא בעצם חיקוי לעוגייה בשם "היידרוקס" שנולדה 4 שנים לפני האוראו.
אם תלחצו על השם תגיעו לוויקיפדיה של העוגייה ותוכלו לראות כמה דומה היא לעוגייה האהובה - האוראו.
כל העניין הזה די ריתק אותי, ומאוד רציתי לטעום את ההיידרוקס, אך הפסיקו לייצר אותה :( לפי הבנתי היא אמורה לחזור לשוק כבר בשנה הקרובה.

וחזרה לנושא שלנו, האוראו המיוחד לקראת החג!
לאוראו יש לא מעט טעמים (הרגיל, שוקולד, לימון, תפוח, אבטיח, עוגת יום הולדת , בצק עוגיות ,מנטה ועוד') ולקראת הסתיו הם מוציאים את ה Pumpkin Spice Creme שהוא נהדר!
בעקרון אין לזה ממש טעם של דלעת, אלא יותר טעם של תבלינים, ובעיני זה אפילו יותר מוצלח מהאוראו המקורי!

 אז ככה נראת האריזה "המשפחתית". מיותר לציין שבלשנו כרגע נשארו רק 4 עוגיות בודדות מתוך ה 27.
משהו שחשוב לציין לגבי האריזה המשפחתית, שהיא אכן שומרת על טריות בצורה פנומנלית!

לקרם יש מרקם קצת שונה מהעוגייה הרגילה, קצת יותר חלק וכמו שכבר אמרתי - סופר טעימה!

כמו שראיתם על האריזה, היא כשרה חלבי. למיטב ידיעתי יש עוגיות אוראו רגילות שהן חלביות וכאלו שהן פרווה - תלוי במפעל הייצור. כמו ה M&Ms גם פה יש תוספת של טעמים מלאכותיים וזה מכיל גם סויה וסירופ תירס.
לסיכום - עוגייה מוצלחת במיוחד, יחס מאוד נכון של תבלינים ומרקם מצוין.

לפני כחודש קניתי גם את הגרסה הזאת, שהיא בעצם אותה עוגייה רגילה שההטבעה עליה היא של דברים שקשורים להלואין  (בתמונה למטה - עטלף) וצבעו את הקרם בכתום, אך הטעם זהה לעוגייה הרגילה.

ממתקים כתומים #1

כמו שכבר הבנתם אני אוהבת מתוקים (זוכרים את הפוסט על הממתקים של מקסיקו?!).
לכן החלטתי לעשות סקירה של הממתקים המיוחדים שיוצאים לקראת חג ההלואין.
כל חברת ממתקים שמכבדת את עצמה מוציאה מהדורה מיוחדת של ממתק/חטיף ואני מקווה שאצליח למצוא את כולם החודש ככה שאוכל לעדכן אותכם מה שווה ומה פחות...

אז הממתק הראשון הוא ה M&M's כמובן.
גם בשנה שעברה יצא לי לאכול אותו ,אבל בשביל לרענן את זכרוני קניתי לי היום שוב :)

למי שלא יודע candy corn היא סוכריה אמריקאית מאוד מפורסמת שנראת כמו משולש (מדמה להיות גרגר תירס) בצבעי כתום צהוב ולבן.
הסוכריה הומצאה בפילדלפיה ב 1880 ועשויה בעיקר מאיך לא - סירופ תירס :)

טעמתי מזמן את הסוכריה, חייבת לציין שלא התלהבתי, לא כל כך התחברתי למרקם (מתפורר כשנוגסים).

למרות שלא התחברתי לסוכריה עצמה, גרסת ה M&M מצוינת!
המילוי הוא שוקולד לבן מתוק עם חומרי טעם שמזכירים את הסוכריה אבל ללא המרקם המוזר.

גודל ה M&M מעט גדול (דומה לגודל של אלו עם הבוטנים, רק בצורת עיגול ולא אליפסה) וזה מגיע בשלושת הצבעים של אותה סוכריה - לבן,כתום וצהוב.

מאוד שיעשע אותי שרשמו די בגדול שזה מכיל טעמים מלאכותיים, משום מה מממתקים אני לא מצפה לבריאות וממש לא מזיז לי מה שמים שם :)
ואת כל מי שזה מעניין - זה חלבי (כשר) ומכיל סויה.
מובטח שזה מכיל פחות מ 1% של סירופ תירס שזה משעשע כי זה המרכיב העיקרי בערך בסוכריית קנדי קורן .

מסקנות - אם אתם כמוני (לא בקטע של ממתקים בריאים) רוצו לקנות כל עוד זה על המדפים.
שימו לב שזה מאוד מאוד מתוק (כמו כל שוקולד לבן).

יש לי גם הפתעה קטנה וכתומה להמשך השבוע - פוסט הדרכה לגילוף דלעת!

יום הולדת שלושים בקריביים!

את יום הולדת 30 שלי (יו, איזו זקנה) חגגתי בפונטה קנה שברפובליקה הדומניקנית - זאת הייתה ההפתעה של איתן לכבוד המספר העגול , 6 לילות ו 7 ימים של גן עדן!

הרפובליקה הדומניקנית נמצאת בקריביים, ומבין יעדי התיירות היא מהזולות יותר (לעומת באהאמס או ארובה למשל).
זה לא אומר שהיא פחות טובה, היא פשוט יעד תיירותי חדש יותר.
אז זה הזמן לנסוע לשם לפני שהיא מתמסחרת ומתייקרת.

טיסה לשם היא בערך 4 שעות, נוחתים בשדה תעופה מאולתר באווירה טרופית (דומה מאוד לזה של קו סמוי למי שמכיר) משלמים בשדה 10 דולר דמי נמל (לא כזה נורא אבל תכינו מזומן מראש) ולוקחים מונית למלון.

פונטה קנה מאוד שונה ממקסיקו שהיינו בה לא מזמן. בניגוד למקסיקו שבה אפשר למצוא ים תרמיליים ומלא תיירים מבוגרים/אמידים שזה אומר גם מלא מלונות פאר ויחד עם זאת גסטהאוסים, בפונטה קנה זה הרוב מלונות.
כמו כן, רוב המלונות הם הכל כלול, כי בעיר עצמה אין הרבה מה לעשות ולכן כל האטרקציות נמצאות במלון או בטיולים שיוצאים אליהם עם מדריך מהמלון.
המלונות גם לא נמצאים קרוב למרכז העיר, ככה שבשביל לצאת מהמלון צריך אמצעי תחבורה.

לנו הקונספט הזה היה קצת חדש, לרוב ישנו במלונות טובים, אבל תמיד רק עם ארוחת בוקר. לצהריים ולערב היינו יוצאים לטייל בעיר או במדרחוב והולכים למסעדות שונות.
היית מצפה שטיול כזה יעלה יותר, אך בדיוק ההפך, יוצא מאוד זול יחסית למה שאתה מקבל. את הטיול איתן הזמין באקספידיה ושילמנו על הכל (טיסה + מלון הכל-כלול) $2200 עבור 6 לילות .

אנחנו נסענו בספטמבר, שזאת עונה ממש זולה לאיים הקריביים (סכנות להוריקנים) ולכן המלון היה גם ריק, אולי תפוסה של 15%.למרות שזאת הייתה עונת "הוריקנים" לא היה הוריקן אחד, אפילו לא גשם, שבוע של שמש קודחת!
בנוסף לכך איתן גם שידרג אותנו לקלאב של המלון, שנתן כמה שדרוגים כמו איזור חדרים ובריכה ללא ילדים וחדר נשנושים קבוע בכל שעות היום (קלאב).
החוף בפונטה קנה מאוד יפה ומטופח , הרבה יותר מחופי מקסיקו, והאווירה מאוד רגועה וכיפית.
מכיוון שזה מלון שאתה לא אמור לצאת ממנו בתאוריה הוא מציע לך ים פעילויות במהלך היום, בין אם זה קייקים וכלי שיט אחרים , או מסיבות קצף (ללא ספק חוויה הזויה) או תחרויות מיס ומר ביקיני, הכל כמובן כלול!
כמו כן תמיד יש אוכל! תמיד יש מסעדה פתוחה במלון (למלון הזה יש 7 מסעדות) ויש את הקלאב שבו יש מלא טאפסים קטנים לנישנוש, ואם אתה עייף אתה מוזמן להזמין מה שבא לך לחדר עם שירות חדרים (וגם זה כלול במחיר כמובן).

סוג חופשה כזאת הוא לא לכולם זה בטוח! מי שרוצה לטייל ולחוות תרבות אחרת, זה לא המקום.
כשרצינו לנסוע יום אחד לעיר מקומית סתם להסתובב, כל עובדי המלון ממש דחפו אותנו לא לעשות זאת בטענה שאין לנו מה לחפש שם, ככה שבסוף נשארנו במלון.
אבל מי שרוצה לנוח, לשכב בשמש ופשוט להתפנק ולהנות מהנוף והשקט זה מקום מושלם!
בשבילי זה היה מושלם, כל היום שכבתי בשמש עם קוקטייל מתחלף שאיתן הביא לי מהבר שבבריכה :)

כמה טיפים קטנים:

• תמיד תקחו איתכם כמה דולרים לבריכה/לים , כי נהוג לתת תשר (אפילו מינימלי) לברמן/מלצר.
• במלונות כאלו יש תמיד 2 סוגי מסעדות , חלק הן בופה עצום וחלק הן ממש כמו מסעדה שבה מזמינים מנה ראשונה/עיקרית וקינוח. אל תשכחו שאתם בהכל כלול ואם בא לכם 2 מנות עיקרות אז תזמינו 2 ואם אתם רוצים משהו לא מהתפריט זה גם אפשרי, רק צריך לבקש.
• במלונות כאלה לכל חדר יש "באטלר" שאחראי לזה שתהיו מרוצים, חשוב לשמור על קשר טוב איתו כי הוא ידאג לכם כל השבוע ולא לשכוח לתת לו טיפ בסוף :)
• אל תתבישו לבקש דברים, אין לכם קרם הגנה? לא לדאוג המלון יספק לכם. אל תשכחו שמה שחשוב להם זה שתצאו מרוצים בסוף ולכן הם יעשו הכל בשביל שתהנו מהחוויה.

ולא לשכוח כמובן לשתות ים פינה קולדה קרירה ורעננה!
כמה שאני אתגעגע אליה בחורף הקרב ובא....

פוסט אורח עם טיפים מאיתן!

חג סוכות שמח!

היום בבלוג יש פוסט מיוחד, פוסט של בעלי היקר איתן.
כבר הרבה זמן שרציתי לכתוב פוסט עם טיפים לאנשים שנמצאים בתהליך גרין קארד (או כאלו שמעוניינים להתחיל תהליך כזה) אבל הבנתי שהרבה יותר נכון יהיה לתת לאיתן לכתוב אותו - בכל זאת הוא המסודר שבנינו :)

התהליך שלנו אומנם היה יחסית קצר, אבל מתיש ביותר! במהלך השנה האחרונה יצא לנו ללמוד הרבה על כל תהליכי הגרין קארד, גם על בשרינו וגם מחברים .

אז לכל אלו שזה מעניין אותם קבלו את איתן:

למה גרין קארד?

אם התחלת תהליך רילוקיישין דרך המעסיק שלכם סביר להניח שיגישו אותך על ויזת עבודה כלשהי (H1B ,L1,J וכדו’). חשוב להבין שלכל אחת מהויזות האלו חסרונות מסויימים בייחוד אם מדובר במעבר עם בן / בת זוג. לדוגמא:

• H1B - ויזה שמאפשרת מעבר בין מקומות עבודה בתוך ארה"ב (בתנאים מסויימים) אבל רק מאפשרת שהייה חוקית של בן / בת הזוג שלך מבלי לאפשר לו / לה לעבוד. כלומר אם תעברו לארה”ב כזוג, בן/בת הזוג שלכם לא יוכל לעבוד באופן חוקי, לא בהתחלה, ולא בעתיד.

• L1 - ויזה שלא מאפשרת מעבר בין מקומות עבודה בתוך ארה"ב, כלומר תוכלו רק לעבוד במקום שסידר לך את הויזה וזהו. אם הוא פיטר אתכם או שהתפטרתם, מחר אתם צריכים לעלות על המטוס לארץ. היתרון של הויזה הזאת היא שהיא מאפשרת לבן / בת זוג שלך לעבוד באופן חוקי בכל מקום בארה"ב.

המסקנה פה היא שלזוג שמגיע לארה”ב עם שאיפות להשאר לכמה שנים (או יותר), ויזות העבודה הסטנדרתיות לא מאפשרות אופק ריאלי שבו לשני בני הזוג יהיה אופציות עבודה בארה”ב. האופציה היחידה אם כן היא גרין קארד.

אם נצא מתוך נקודת הנחה שלא זכיתם בהגרלת הגרין קארד ואין לכם בן זוג שהוא אזרח אמריקאי, הרי שהברירה היחידה לקבלת גרין קארד היא ספונסורשיפ של גרין קארד דרך המעסיק שלכם.

הגשה לגרין קארד דרך המעסיק אינו דבר מובן מאליו

ישנם תחומי תעשיה שלמים  (כמו בנקי השקאות, משרדי פרסום ועוד) שאין להם בעיה להגיש אותך לויזת עבודה (H1B, L1 וכו’), אבל גרין קארד אצלם לא בא בחשבון לאף אחד (ולא משנה כמה בכיר אתה).

סטארט-אפים ישראלים נוהגים להגיש עובדים לגרין קארד בתנאים מסויימים (חלקם).

חברות הייטק גדולות כמו גוגל, פייסבוק ומיקרוסופט, מציעות חבילת הטבות אטרקטיבית שכוללת בתוכה בין השאר גם הגשה לגרין קארד.

לסיכום, עם כל הרצון הטוב, יש סיכוי שזה פשוט לא יקרה בחברה שאתם עובדים בה וחשוב שתבינו את זה כמה שיותר מוקדם שתוכלו לקבל החלטות בהתאם.

אל תניחו שזה משהו שהמעסיק יסדר עבורכם "על הדרך" או עם הזמן

הבינו את מצבכם טרם הרלוקיישין ודנו עם המנהל/ים שלכם על נושא הגרין קארד עוד לפני הסכמה למעבר. סביר להניח שאחרי שכבר עברתם יהיה הרבה יותר קשה לדרוש את זה. למה בעצם שינסו לסבסד תהליך שיכול לאפשר לכם לעזוב את מקום העבודה?

לא כל תהליכי הגשה לגרין קארד נולדו שווים

ישנם 3 קטגוריות תיעדוף להגשה לגרין קארד EB1,EB2,EB3. הקטגוריה שתוגש בה תקבע תוך כמה זמן תקבל את הגרין קארד. חשוב לציין שרוב האנשים שמוגשים לקרין קארד נמצאים בקטגוריות EB2 וEB3. מדובר בתהליכים שלוקחים בין שנה וחצי לארבע שנים עד לקבלת הגרין קארד. רק קטגורית העדיפות הראשונה (EB1ׂ) מאפשרת לקבל גרין קארד תוך פחות משנה, אבל נדרשים תנאים מאד קשוחים כדי שהמעסיק יוכל להגיש אותך על הקטגוריה הזאת.

אצלי לדוגמא עמדתי בדרישות לקטגורית EB1 כי נפלתי תחת המושג ”שינוע מנהלים פנים חברתי”. הייתי צריך להביא הוכחות שתיפקדתי למשך מספר שנים כמנהל בשלוחה הישראלית של החברה שבה אני עובד. כמובן שהייתי צריך להביא מסמכים מפה ועד הודעה חדשה שמוכיחים את הטענה הזאת. אם לא הייתי עומד בתנאי סף הנ"ל, כנראה שהייתי צריך לחכות עוד שנה לקבלת גרין קארד.

התהליך ארוך ומתיש ודורש סבלנות ואורך רוח

רשויות ההגירה לוקחות את הזמן לתת תשובות ולאשר גרין קארדים וצריך להיות סבלניים. עם זאת, חשוב להבין שחלק מהסיבה שהתהליך שלכם מתעכב עשוי להיות בגלל שמשרד העו”ד שחברה שלכם מינתה לטפל בנושאי הגירה פשוט לא מזיז את עצמו, ולכן חשוב שתדעו-

העו”ד שמגיש אתכם לא סופר אתכם, ולא בטוח שזה מעניין את החברה שלכם 

נשמע קצת נורא להגיד את זה, אבל עבור העו”ד של החברה אתם עוד מס’ תיק. עבורו לא משנה אם תקבל את הגרין קארד עוד חודש או עוד שנה.

החברה שבה אתם עובדים (שהגישה אתכם לגרין קארד) בד”כ ממנה נציג מצוות משאבי אנוש שאמור לטפל בתקשורת עם העו”ד לכל אלה שמגישים אותם לויזה / קרין-קארד.  הבעיה היא שגם אותו נציג בתוך החברה, קרוב לוודאי עסוק בהרבה דברים אחרים מעבר לתיק שלכם, וגם הוא לא בהכרח יעשה את המאמצים לקדם את התהליך שלכם במהירות וביעילות.

המסקנה - חובה לקחת את המושכות לידיים ולנהל את התהליך גרין קארד שלכם (וכנ”ל לגבי תהליכי ויזה)

מה זה אומר?

1. צרו ערוץ ישיר עם העו”ד שלכם באמצעות מייל - להשתמש במתווך מטעם החברה זה רק מתכון לעיכובים מיותרים בקבלת ומסירת מידע. הרבה יותר נוח לשאול את העו”ד שאלות באופן ישיר, וגם מייל ישירות ממכם פה ושם לקבלת סטטוס מצב תמיד יעזור כדי להזיז עניינים.

2. הפגשו עם העו”ד שידע מי אתם - לא יאומן כמה טוב הפגישה איתו עשתה וכמה השירות השתפר ברגע שהפכתי עבורו ממס’ תיק לבן אדם אמיתי. כמות התשובות שקיבלנו בפגישה הזאת הייתה עצומה ובאמת עזרה לנו לצאת מהעלטה שאופפת הרבה אנשים שנמצאים בתוך תהליכים כאלה. 

3. בנוגע לאיסוף מסמכים - אל תסמכו על הנציג מטעם החברה שלכם שיעשה את העבודה כמו שצריך! לא משנה איזה תהליך גרין קארד אתם עושים, הוא ידרוש ממכם לארגן מסמכים מקצועיים אשר מוכיחים את מה שאתם עושים בחברה. חשוב לנהל את תהליך איסוף המסמכים בעצמכם. אף אחד בחברה לא הולך להשקיע בזה באותה מידה שאתם תעשו את זה.

4. ולכן, תחקרו באינטרנט והרבה, בנוגע למה נדרש ממכם להציג ע”מ לעמוד בדרישות הגרין קארד - או התייעצו עם אנשים שעברו בהצלחה תהליך זהה (דגש על עברו בהצלחה) ויכולים לתת טיפים או שתוכלו לעיין במסמכים שהגישו.

5. RFE זה לא בהכרח אסון - RFE משמעותו שרשויות ההגירה לא שבעי רצון מהמסמכים שהבאתם עד עכשיו, ונותנים לכם הזדמנות נוספת (ואחרונה) להציג מסמכים נוספים להוכיח שאתם עומדים בדרישות. הם בד”כ מפרטים בדיוק מה הם רוצים לראות. לכאורה ניתן להסיק מזה שאתם בבעיה, אבל זה לא בהכרח המצב. בחברה שלי כמעט כולם קיבלו RFE ובסופו של דבר כל מי שהציג את מה שצריך כמו שצריך קיבל בסוף אישור לגרין קארד. פשוט צריך לנשום עמוק ולהכין את מה שצריך.

6. תמיד תציגו יותר מסמכים ממה שנדרש ממכם - טיפ זה מאד רלוונטי לאנשים שמקבלים RFE. בענין הזה חשוב תמיד להציג יותר ממה שדורשים. ביקשו 5 מסמכים? תציגו 10. דרך התהליך שלי למדתי שלרשויות ההגירה מומלץ להגיש “אובר-קיל” של מסמכים. כנראה שכשאתה מגיש להם 100 עמודים, הפקיד מקבל כאב ראש ומעביר אותך מהר יותר (:

ועוד מילה לסיכום - 

בסופו של דבר כל מקרה הוא לגופו - ויש פה גם הרבה מזל - רשויות ההגירה הם חור שחור שאין להבין. יש הגשות גרין קארד שיקבלו תשובה תוך שבוע, ויש הגשות זהות שיקבלו תשובה רק אחרי 5 חודשים. ובאותו נושא, אם מישהו במסלול זהה לשלכם קיבל תשובה שלילית, זה לא אומר כלום לגביכם. כמובן שצריך לעשות את המקסימום להכין הכל כמו שצריך, אבל אסור לשכוח שבסופו של דבר ההחלטה נופלת אצל פקיד בשר-ודם עם מצבי רוח משתנים.

בתאבון ברכבת התחתית

יש לי אובססיה קלה לרכבת התחתית.
משום מה כל מה שקשור לרכבת מרתק אותי, האנשים שנוסעים בה, איך היא בדיוק עובדת, האנשים שעובדים בה, הכל!
בארץ היה לי רכב (גרוטאה יותר נכון) ואיתה הייתי נוסעת לכל מקום, כי אוטובוסים בת"א זה ממש לא בשבילי (לדעתי זה גיהינום על פני האדמה).
וגם פה האוטובוסים  לא משהו (אומנם פחות נורא, אבל עדיין) ורכב כמובן שאין לי, בכל זאת חנייה במנהטן עולה 20 $ לשעה.
אז יוצא שאני מתניידת בעיקר ברכבת או ברגל, לפעמים גם מוניות כמובן.
יש לי ממש יחס אמביוולנטי כלפיה, לפעמים אני ממש אוהבת אותה כי היא מהירה (לרוב)
הרבה יותר נוחה ממוניות ברוב שעות היום, אבל לפעמים היא גם מעצבנת אותי, בעיקר בימי ראשון כשהאקספרס מחליט לנסוע במסלול של הרגיל(הארוך יותר).
למי שמכיר אותי טוב לא יפתיע אותו הפוסט הזה, אוכל והיגיינה - ברור שיהיה לי כזה פוסט!

אוכל ברכבת???
כן, תתפלאו, אנשים אוכלים ברכבת! בפעם הראשונה זה זעזע אותי, אפילו המחשבה של לשתות קפה ברכבת זעזע אותי.
חוץ מבטיולים בתאילנד, אני חייבת שסביבת האכילה שלי תהיה הכי נקייה שיש, ככה שלאכול ברכבת היה נראה לי פסיכי.
עם הזמן התרגלתי לרעיון (בעיקר כי אני נוסעת המון ברכבת) והתחלתי לשתות תה/קפה בימים הקרים.
אפילו יצא לי לאכול חטיף אנרגיה איזה פעמיים!אבל לא יותר מזה.

ברור לי שרוב האוכלוסייה לא כמוני (מלוכלכים שכמותכם :) ) אז אני מקבלת את זה שאתם אוכלים ברכבת בהבנה, אתם רעבים, היה  יום ארוך, אין זמן לאכול בבית, הכל בסדר, שיהיה לכם בתאבון!

אבל בבקשה תשמרו על כמה חוקי יסוד (שלי) בשביל שמי שיושב/עומד לידכם לא יסבול כל הדרך לעבודה.

חוקי היסוד שלי הם כאלו:

• כל מה שצריך לאכול במזלג מחוץ לתמונה!
• כל מה שאתה לא יכול לאכול בעמידה, גם בישיבה ברכבת אתה לא אמור לאכול את זה!
• כל מה שעלול לנזול על מישהו שעומד לידך (גלידה למשל) גם לא בא בחשבון.
• כל מה שיש ריח חזק , ממש, אבל ממש  לא.

מה שנשאר בערך זה סנדוויצ'ים למיניהם, עוגיות,חטיפי גרנולה, מרק בכוס וכו' שאתם מוזמנים לאכול אותם בכיף (אני עדיין אחשוב שאתם מוזרים, זה ברור לכם,נכון?).

חוקים אלו נחקקו בדם ביזע ודמעות! לא ממש, אבל בוא נגיד שארבעת הסעיפים לא נחקקו סתם....

ולסיום בדיחה שתשעשע את כל חברי שגרים איתי בעיר:

What does the train dispatcher say to his wife every time he hugs here?
 “You are being held momentarily by the train's dispatcher”

אחת התחנות היותר מוזרות בעיר - Broadway Lafayette

קניות בניו יורק

פעם הייתי מכורה לקניית בגדים, בעיקר לנעליים ולתיקים.
לא מזמן גם קראתי מאמר שעסק בהרגלי קניות של נשים, שהממצאים בו הראו שנשים קונות לרוב נעליים. הסיבות די ברורות כמובן, הראשונה היא שמידת הנעליים לא משתנה ולכן אם השמנת, זה לא משפיע לך על הכף רגל ואת לא צריכה להתמודד עם זה שאת עכשיו מידה יותר ממה שהיית לפני חודש.
הסיבה הנוספת היא הפשטות שיש בקניית נעליים, לא דורש תאי הלבשה, לא צריך להתפשט, פשוט מתיישבת מודדת וקונה.
אני לא יודעת אם זאת הסיבה שיש לי אובססיה לתיקים ונעליים, אבל זה לא באמת משנה.

התמונה לא קשורה, אבל לא יכולתי לשים רק תמונות של בגדים כל הפוסט

בשנים האחרונות קצת הרגעתי את עצמי ואני לא קונה כל תיק או נעל שנראים לי יפה ואני גם קונה בצורה חכמה יותר ומלומדת.
אני אשתף אותכם קצת במה למדתי בשנה האחרונה בנושא קניית בגדים בניו יורק.
יש כזה דבר ארוחות חינם! לא באמת אבל כמעט.
לפעמים יש מבצעים שהם פשוט מטורפים, לא מזמן היה מבצע של ג'ינסים של Armani Exchange ב-30 דולר, ולא באיזו חנות של עודפים, אלא בחנויות הדגל שלהם.
אז אם אתם גרים פה כמוני, תדעו ששום דבר לא צריך לקנות במחיר המלא שלו, מתישהו יהיה על המוצר הזה הנחה, אם לא עוד שבוע אז עוד חודש.
כמו כן, הרבה דברים יותר זולים באתר של החברה מאשר בחנות עצמה.
למשל המעיל שקניתי לי של Uniqlo, עלה לנו 10 $ פחות כי קנינו באתר האינטרנט שלהם (הגיע אחרי יום הביתה)
או כל דבר שאתם רואים ב Macy's, אתם יכולים למצוא אותו באתר שלהם , למצוא את הקופון האינטרנטי השבועי שיש למייסיס (תמיד יש אחד כזה) ולקנות אותו ביותר זול.

המעיל ביוניקלו

גם לחנויות כמו Urban Outfitters (שאני מאוד אוהבת) יש לפעמים הנחות ותמיד גם יש להם חלק שלם בחנות שהוא כולו במחירים זולים.
לצערי הרבה ב Anthropologie עוד לא מצאתי מבצעים או הנחות - אבל יש שם מציאות לפעמים.
אם אתה  גר בניו יורק, אתה פחות יוצא למסעי קניות כמו שהייתי עושה בקניונים בארץ, אתה קונה פה ושם, כי תמיד יש הנחה בחנות אחרת.

חידשתי קצת את מלאי הנעליים שלי לעונת המעבר

ולכל אלו שלא גרים פה וקופצים לביקור, אני ממליצה לנסוע יום אחד לאחד מקניוני האוטלטים (שאני פחות מתחברת אליהם)כי יש שם מחירים טובים.
אנחנו נסענו לא מזמן עם אמא ל Jersey Gardens ויצאנו עם כמה דברים נחמדים, כמו תיק של Michael Kors ב-250$ במקום באיזה 400.
מה שנחמד בקניון הזה שיש חנויות של מעצבים כמו Michael Kors ו Cole Haan וגם יש חנויות אוטלט של רשתות כמו Aldo, Loft , Nine West ועוד רבים אחרים.

התיק שאמא קנתה לי

בקניון יש גם חנויות של עודפים של מעצבים כמו Century 21, Burlington ו Marshalls שאותן גם אפשר למצוא בתוך העיר ולא צריך לנסוע עד לקניון בשבילן.

קניוני האוטלטים לא מתאימים לכולם (כמו שאמרתי, אני פחות מתחברת) אבל אם אתם באים רק לשבוע ואתם כן מעוניינים לחדש את המלתחה לחורף הקרוב, אני ממליצה לנסוע, כי להסתובב בעיר בכל החנויות יכול לקחת לנצח.

אם אתם הולכים לכולבו גדול כמו Macy's או לאחד מהקניונים, תביאו את הדרכון שלכם, כי לרוב יש הנחות לתיירים.

הערה קטנה, למקרה שלא שמתם לב, לכל שם של חנות יש לינק לאתר.

תהנו מהשופינג ותספרו אם מצאתם איזה דיל שווה!

ניו יורק בקיץ, בחינם

לא, לצערי זה לא פוסט על איך משיגים כרטיסים בחינם לניו יורק בקיץ, אבל אם אתם כבר פה יש מלא דברים שאתם יכולים לעשות פה בקיץ שלא עולים שקל/דולר.

כמובן יש את כל המקומות התיירותיים שפתחים כל השנה כמו Central park, High line, Battery park ועוד רבים אחרים.
אבל בפוסט אתעסק בכמה דברים שיש רק לקיץ.

נתחיל מהדבר הכי שווה בעיני וזה השייקספיר בפארק!
כל שנה במשך חודשי הקיץ מעלים 2 הצגות מעולות של שייקספיר עם שחקנים מפורסמים והכרטיסים כמובן בחינם.
כל יום בשעה 12 מחלקים את הכרטיסים ליד התאטרון עצמו שנמצא במרכז הפארק ליד הטירה וה great lawn, מומלץ להגיע כשעתיים לפני, בשביל להבטיח שתצליחו להשיג כרטיס. אם אתם אנשים עובדים שאין להם את הבוקר פנוי, יש לכם גם סיכוי לקבל כרטיסים באמצעות הגרלה שנפתחת כל בוקר מחדש באינטרנט.
ואם גם זה לא הולך לכם, יש את כרטיסי הסטנד באיי שמחלקים אותם בתאטרון כמה דקות לפני שההצגה מתחילה אבל שם התור גם לא קצר וגם לא מובטח כמה כרטיסים יש להם לחלק (בניגוד לבוקר שיש יותר מ 200).
השנה אנחנו הלכנו להצגה בשם " מאומה רבה על לא דבר" והיה פשוט מעולה! השחקנים היו מדהימים וגם כשירד גשם הם לא עצרו (אה, שכחתי לציין, התאטרון הוא פתוח - אין לו גג, או קירות) באמת שהיה שווה כל שקל שלא שילמתי :)

השחקן האהוב עלינו בהצגה (Pedro Pascal ( Red Viper 

כמו כן בכל שנה יש ערב שבו כל המוזיאונים נפתחים בחינם   -Museum Mile Festival שחל בעשירי ליוני.
בנוסף לכך שכל המוזיאונים בחינם, כל השדרה החמישית נחסמת לתנועה ויש חגיגה ברחוב - השנה בפתח מוזיאון הגוגנהיים היו ריקודי סלסה.
בעקרון הרבה מאוד מהמוזיאונים בחינם כל השנה וחלקם בחינם ביום מסוים בשעה מסוימת, אבל מה שעושה את הערב הזה למיוחד הוא שיש ממש חגיגה ברחוב.

השדרה נחסמה - רגע לפני שהכל מתחיל

בתוך הגוגנהיים

ויש כמובן את NYC Summer Street -  במהלך 3 שבתות של אוגוסט סוגרים את כל Park Ave מתנועת מכוניות ומאפשרים לאנשים להסתובב (מסלול להולכי רגל ומסלול לאופניים) - ממש כמו ביום כיפור, אבל בנוסף נותנים פעילויות בחינם כמו אופניים, קיר טיפוס ואפילו מחלקים חטיפים בחינם.
כמובן שבשביל כל פעילות אתה צריך לעמוד בתור (ניו יורק, אין מה לעשות) אבל גם בלי הפעילויות מאוד נחמד להסתובב ברחוב הזה כשאין בו מכוניות.

 גן עדן לרוכבי האופניים

 עוגיות ולימונדה אדומה שהדודות מהכנסייה מחלקות להולכים

כמובן שיש עוד המון פעילויות בחינם בקיץ, פשוט צריך לבדוק באינטרנט - יש הופעות בחינם (גם בפארק וגם במקומות מרכזיים אחרים) יש כל שבוע סרט בחינם שמוקרן במקום פתוח, בקיצור בואו לבקר בקיץ ולא יהיה לכם משעמם!