Value for money

Value for money - A utility derived from every purchase or every sum of money spent. Value for money is based not only on the minimum purchase price (economy) but also on the maximum efficiency and effectiveness of the purchase

אז אחרי שכיסינו את זה אפשר לעבור לנושא.
בארץ לא היה לנו טוסטר קפיץ (אני לא בטוחה שזה השם שלו), הכוונה היא לטוסטר ששמים בו לחם בלי כלום והוא מקפיץ אותו למעלה כאשר הלחם מוכן.
כאן החלטתי שבא לי אחד (בגלל כל הבייגלס שאנחנו אוכלים), אבל ממש לא רציתי להוציא על זה כסף, כי לא באמת ידעתי כמה אשתמש בו בסוף.
בהתחלה, בשבוע הראשון ראינו כזה בטארגט במחירים של 20$ לא יקר בכלל, אבל זה עדיין נראה לנו שהכסף ילך לפח, כי בטח נשתמש בו פעם בחודשיים.
אחרי כשבועיים הלכנו ל-CVS (שונאת אותם, Duane Reade הרבה יותר טוב), ופתאום ראינו טוסטר ב$8!! אני רצינית, באמת רק $8, כמובן שזה של חברה גרועה, והוא לא נראה הכי מקצועי שיש, אבל טוסטר זה טוסטר, אז קנינו. 
כל מי שיש לו טוסטר בבית יודע שלא מכניסים כלים ממתכת לטוסטר, אבל גם קצת חמים להוציא עם הידיים....אז צריך לקנות את זה:

את שלנו אנחנו קנינו ב - Sur La Table וזה עלה לנו $4 שזה חצי מחיר מהטוסטר, שהוא כלי חשמלי,
עם מנגנון ולא 2 מקלות עץ מחוברים!
לפי ההגדרה למעלה שתי הקניות שוות את הכסף, כי מאז, לפחות 3 פעמים בשבוע אנחנו משתמשים בטוסטר
(וגם במקלות עץ).

אבל כשאני משווה בניהם, זה נראה מעט מוזר:)
בעקרון אני בעד להשקיע כסף טוב במכשירי חשמל (במיקסר ובמעבד מזון ממש לא חסכנו), אבל במכשירים שהתפקיד שלהם מאוד פשוט (כמו לעשות טוסט) אני בעד לקנות בזול, מקסימום אחרי שנה קונים אחד חדש :)
אם אנחנו כבר מדברים על value for money אז אני חייבת לדבר על המחיר המופרז של מקרונים!

המחיר שלהם נע בסביבות ה $3 למקרון, נכון, זה בפטיסריס מאוד טובות, אבל ראבק,
זה אפילו לא custom made.

תכלס הכי פשוט זה הכי יפה! עם כל הכבוד למקרונים חיות שלי, המקרונים הרגילים הכי יפים.

בתור אחת שמכינה לא מעט מקרונים, אני יודעת שזה לא מעט עבודה, וגם השקדים פה לא זולים, אבל לגבות כזה מחיר למוצר שלא נעשה בהזמנה אישית, אלא נעשה כחלק ממה שהמאפייה מציעה לכלל הלקוחות נראה לי מוגזם! אני לא אומרת למכור בדולר וחצי, אבל אני כן חושבת שאפשר לרדת מעט במחיר, במיוחד שקאפקייקס ענקיים עולים פה 3.5 דולר.

השבוע גיליתי שיש לי סניף של LADUREE לא רחוק ממני והצעתי לאיתן שנקפוץ לשם בסופ"ש, אבל אחרי שהיו לו מקרונים בבית למשך שבוע בערך, הוא לא כל כך רוצה לשלם על אחד $3, אפשר להבין אותו.....

את המקרונים שאתם רואים בפוסט, הכנתי כחלק מפוסט אורח בבלוג המדהים של נטלי.
היה לי הכי כבוד בעולם שהיא הציעה לי לעשות אצלה בבלוג, פוסט אורח ומיותר להגיד שממש נהנתי!!!

הדורבן שלי

לא מזמן ראיתי פרק של SVU שבו נשאל אחד הבלשים על מצבו הגופני, אם יוצא לו ללכת הרבה.
אז הוא ענה שברור, זאת ניו יורק, כולנו הולכים כל היום.
כמה שהזדהיתי! אני די רגילה לללכת הרבה, ובכללי אני די בכושר (למרות כל המתוקים שנכנסים לי לפה), אבל פה אני ממש מרגישה כאילו אני לא בכושר בכלל.
אולי זה בגלל שכל העיר היא עליות וירידות ואני רגילה למישוריות של תל אביב, ואולי בגלל שקר אז לגוף יותר קשה (למרות שעם המעיל הפאפי שלי, אני מרגישה כמו בסאונה) ואולי זה בכלל כי לראשונה מאז יום הולדת 18 שלי אין לי רכב.
נכון, יש תחבורה ציבורית די נוחה (תחנת רכבת במרחק של 3 דקות הליכה) אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוחרת דווקא ללכת ברגל, ככה יוצא לי לגלות בתי קפה וחנויות שלא הכרתי ותמיד אני בוחרת ללכת על שדרה אחרת.
אז אחרי חודשיים שבהם הלכתי לא מעט, התחילו לי כאבי רגליים ואפילו חששתי שיש לי את דורבן העקב. אז הלכתי לרופא והוא אמר לי שזה אכן, או דורבן או סתם שיברי מאמץ ואמר לי לנסות ללכת רק עם נעלי ספורט. עכשיו כבר חודש זה מה שאני עושה. לא שהמגפיים שלי יותר יפות, אבל מוזר לי קצת ללכת עם נעלי ספורט לכל מקום (לא לדאוג ביציאות אני עדיין הולכת עם נעליים יפות). הוא גם אמר לי לקחת אדוויל לכאבים (מסתבר שפה זאת התרופה לכל דבר), ברור שלא לקחתי.

נורא קל להתרגל לעניין שהכל נמצא במרחק הליכה ממך, אפילו למרכז העיר זאת הליכה של שעה.
זה לא שאני לא מתגעגעת לסיסי (הרכב שלי), אבל די נחמד לא לדאוג ללמלא דלק,לעשות טסט וכל השטויות שנלוות להחזקת רכב, שאצלי נוסף עליהם היה את הדאגות של האם תתניעה או האם לא תתפרק במהלך הנסיעה.
ברור לי שבקרוב אני אתגעגע ללנסוע באוטו שלי ולשיר בקולי קולות וימאס לי עניין ההליכות והרכבת, אבל בינתיים זה דיי נחמד.
מצחיק שאני כותבת את הפוסט הזה דווקא השבוע, כי השבוע בדיוק היו לי 2 אכזבות גדולות מהתחבורה הציבורית, אבל שתיהן יכלו להיפתר אילו רק הייתי בודקת ב BusChecker , לגמרי לקח לפעם הבאה.
אז אם אתם באים לבקר (תבואו, אני מתגעגעת) תדעו שיש את האפליקציה הנהדרת הזאת וגם למקרה שלא ידעתם (כמוני עד לפני חודש) אם עליתם לרכבת ואז החלפתם לאוטובוס אתם משלמים רק פעם אחת, בדיוק כמו שאם הייתם מחליפים רכבת. אבל עזבו את זה, הכי טוב ברגל :)

אין כל קשר לתמונה, סתם רציתי לשתף אותכם במקרונים שהכנתי היום.

פורים?

עוד שבוע פורים!
בארץ זה היה אחד החגים האהובים עליי, אני מתה על אוזני המן (לא הקנויות הפרווה המגעילות) אני אוהבת נורא להתחפש, מאוד נהנית לראות אנשים מחופשים ובכלל יש תחושה מאוד משוחררת בחג.
אני אוהבת להכין משלוחי מנות לאנשים שאני אוהבת, אני מאוד אוהבת לקבל משלוחי מנות, בעיקר כאלו שרואים שהושקע בהם המון מחשבה ואהבה.
בשנה שעברה יצא לי ללכת לאירוע השנתי של עוגיו.נט של החלפת משלוחי מנות והיה ממש כיף!
קיבלתי משלוח מנות עצום! מלא בדברים טעימים, ואפילו צורפו מתכונים לכל מה שהיה במשלוח, באמת זה היה המשלוח מנות הכי מושקע שיצא לי לראות ולקבל.
השנה לא יצא לי ללכת לצערי (בכל זאת טיסה של 12 שעות...) אבל אני ממליצה בחום, את כל הפרטים על האירוע אתם יכולים לראות פה.
זה חג נטול מחויבויות (אין ארוחות, אין איסורים ואין חובות) , בדיוק כמו שאני אוהבת!

אוזני המן שהכנתי לאיתן שייקח לעבודה מהמתכון הנהדר הזה של עוגיו.נט

אז פה קצת פחות מרגישים את החג, למרות שבכל חור מוכרים אוזני המן ואני דיי בטוחה שיש לא מעט מסיבות פורים בסופ"ש, בכל זאת יש פה קהילה ענקית של ישראלים.
בעקרון, אני נגד קהילות ואני ממש לא זקוקה להן בשביל להרגיש שייכת, אבל זה מאוד כיף להכיר אנשים שנמצאים באותה הסיטואציה כמוך.
אתמול היינו ביום הולדת של 2 בחורות ישראליות וכל הפאב היה מלא בישראלים צעירים והיה ממש כיף!
הרגיש כמו בארץ, אבל אחרת... בארץ כל קבוצת חברים שקועה בעצמה בעיקר ופה היה ממש מינגלינג, כולם דיברו עם כולם.
זה היה נחמד לראות איך 2 בחורות הצליחו להביא את חצי מהישראלים במנהטן באיזור גיל השלושים ליום ההולדת שלהן.
אני שמעתי על היומולדת דרך חבר של חבר ובכלל לא הכרתי אותן, באתי לראות חברים ואמרו שיהיה כיף....
אז רותם ולירון (אני מאוד מקווה שזה אכן השמות שלהן) המון מזל טוב וכל הכבוד!
בארץ כולם סנובים (ואני בעיקר) אבל פה כולם קצת מורידים מהפזה שלהם.
למשל בארץ אם אני פוגשת מישהו מהתיכון שלא ממש הייתי חברה שלו, אז אני מתעלמת וממשיכה בדרכי.
לעומת זאת פה, אני עוצרת, אומרת שלום ולפעמים אפילו מחליפה מספרי טלפון, אולי זה קטע "צעיר" כזה, כי בארץ היה לי את החברים שלי, שאני אוהבת מאוד ומעולם לא הרגשתי צורך להגדיל את המעגל ופה אני קצת יותר צמאה לחברים חדשים.

ועכשיו לנושא אחר, זוכרים את הפוסט שלי על הרכבת התחתית? אז אתמול היה שיא חדש!
אני ואיתן עולים לנו לרכבת עמוסה של יום ראשון בערב ורואים איש שוכב על הרצפה עם הפנים למטה, כולם מנסים לעמוד כמה שיותר רחוק ממנו ומתעלמים לחלוטין ממנו, כאילו לא קיים.
באחת התחנות עולה בחור ומנסה לשאול לשלומו, מנסה לבדוק אם הוא אולי זקוק לעזרה רפואית.
וישר הבחור שעומד לידנו (שאין לו כל קשר לבחור ששוכב על הרצפה) צועק לו: "הכל בסדר, בגללך עוד יעצרו את הרכבת".
תמיד ידעתי שאנשי ניו יורק קרים ומנוכרים, אך זו רמה חדשה של אטימות, לא שאני יותר טוב, זה לא שעשיתי משהו....
אחרי כמה תחנות הבחור נעמד וירד מהרכבת, כנראה שסתם היה שיכור.

הבנתי שבארץ המזג אוויר השתגע, אז אצלנו סוף סוף הוא נהיה נורמלי, השמש יצא, השלג פסק, ופשוט תענוג לצאת החוצה!
ומשהו מתוק לסיום, הכנתי היום עוגת שוקולד מעולה (אל תתנו למראה להטעות אותכם).

הרכבת התחתית והדרכה לדים סאם

אוי, הרכבת התחתית....
אני שומעת לא מעט תלונות עליה, לא תמיד יש מקום לשבת בבקרים (בינתיים כל פעם אחרי תחנה כבר ישבתי), תמיד יש עיקובים במזג אוויר סוער, תמיד קר/חם וכמובן האנשים המוזרים!
זה לא שאני לא רגילה לראות מסוממים ברחוב (בכל זאת יצא לי להיות בתחנה המרכזית כמה פעמים בחיי), אבל לראות מסוממים עשירים זה קצת הזוי לי, מרגיש כמו בסרט.
בכלל החוויה של הרכבת יכולה להרגיש הזויה לחלוטין, לפני כשבוע אני ואיתן נסענו ברכבת בבוקר, בשעה שבה כולם יוצאים לעבודה, ככה שהיה די עמוס, אבל מצאנו לנו מקום לשבת יחד למרות הצפיפות.
כמה מטרים מאיתנו הבחנו בבחורה צעירה לבושה טיפ טופ (גוצ'י וכאלו) ניראת כאילו יש לה חום, כולה מזיעה ועם שקיות מתחת לעיניים, ממש בקושי מצליחה לעמוד,מתנדנדת לה מצד לצד.
אחרי כמה שניות היא נפלה על מישהו, וישר כל האנשים שישבו בסביבה שלה נעמדו לפנות לה את המקום, אך היא לא הסכימה לשבת.
כמה גברים ניסו למשוך אותה שתשב, אך היא נאחזה חזק במעקה ולא הסכימה להתיישב למרות שהרגליים שלה רעדו וכולה הייתה ממוטטת.
לי ישר רץ בראש הסרט Contagion (שאם לא יצא לכם לראות, אז אני ממליצה), כן זה מה שקורה כשגרים בעיר כל כך מרכזית שהיא הנושא לכל כך הרבה סרטים וסדרות.
כל מה שרץ לי בראש, זה רק שלא יהיה לה מחלה מדבקת ובסוף ישימו את כולנו בהסגר (כן, אני פסיכית), אבל כנראה שהיא סתם הייתה מסוממת או שהייתה לה שפעת חריפה.
אותי נורא הפתיע הדיסוננס הזה של הביגוד הסופר יקר מול להיות מסוממת בנסיעה ברכבת התחתית.
כשסיפרתי על המקרה לחברה שגרה פה כבר שנים, היא אמרה לי שהיא בטח הייתה זונה אקסקלוסיבית ולכן הביגוד היקר וגם היא הסבירה לי שיש פה לא מעט נערות שקונות דברים באלפי דולרים אבל כסף לאוכל אין להן.
אישתו של אח של איתן הפסיקה לראות חוק וסדר מאותה הסיבה, לראות סדרה בטלוויזיה שבה אונסים מישהי 2 בלוקים מהרחוב בו את גרה, זה אכן יכול להיות קצת מלחיץ.
אני דווקא חושבת שזה מגניב, ואני אוהבת לנחש איפה בעיר כל סצנה צולמה.

ועכשיו לנושא קצת פחות מפחיד - דים סאם!

אחרי שכבר יצא לי להכין מספר פעמים, אני יכולה להגיד שאני די מנוסה ואפילו יש לי כמה טיפים, אבל בעיקר קישורים ממש טובים ללינקים למתכון ולהדגמות .

אז המתכון האהוב עליי לבצק הוא של הבנות של מתכוניישן.
יש בלינק גם מתכונים למילויים ממש טובים.

הדגש שלי לגבי המילויים, זה שפשוט תשימו דברים שאתם אוהבים, אין באמת חוקים למילוי, רק שלא יהיה בהם יותר מידי נוזל.
אם אתם מכינים לדוגמה בלילה עם בשר בקר, סויה ותבלינים אני ממליצה להכין את המילוי כמה שעות לפני ההכנה של הדים סאם ולתת לו לעמוד במקרר לפחות לשעה, ככה שהבשר יספוג את כל הטעמים.

לגבי הבצק, כמו שהן ציינו במתכון, מאוד חשוב לתת לבצק לעמוד לפחות חצי שעה.
מה שאני למדתי, זה שגם חשוב שהחדר שבו אתם שמים את הבצק לנוח לא יהיה חם מידי, אחרת יהיה ממש קשה לעבוד איתו ומאוד חשוב לכסות אותו בניילון נצמד מכיוון שהוא מתייבש מהר.

במתכון מומלץ להשתמש במכונת פסטה או מערוך ואז לקרוץ עיגולים.
אני לעומת זאת גיליתי שהדרך שהכי טובה לי, היא לגלגל את הבצק לצינור, לחלק לחלקים קטנים, לגלגל לעיגול כל חלק ואז לרדד עם מערוך ויוצא עיגול כמעט מושלם.

החל מדקה 3:30 אפשר לראות למה אני מתכוונת

בוידיאו היא קורצת עיגולים מהעיגולים העקומים שהיא יצרה, אבל אין סיבה לכך, עדיף פשוט לנסות לרדד לעיגול שהוא נראה יחסית טוב (לא חייב להיות מדויק), אני עשיתי ככה ויצא לי יחסית יפה, חבל על המאמץ הנוסף של לקרוץ עיגולים ועל הבצק שנזרק לפח.

אם זאת הפעם הראשונה שלכם, הכינו רק כמה עיגולים  בהתחלה ואת שאר הבצק תשמרו בקערה מכוסה בניילון.

אם לא עובדים מהר, הבצק עלול להתייבש ולכן חשוב לחתוך מהצינור כל פעם כמה עיגולים ולא הכל יחד ואת השאר לשמור עטוף.

אם יש לכם סכין קצבים והרבה כוח בידיים, יש את הדרך המדהימה הזאת (דקה 0:38):

ועכשיו לצורות הקיפול,
יש המון!!! באמת שיש בלי סוף, אבל אלו הן האהובות עליי (נתתי להם גם שמות, כי לא מצאתי את השם האמתי של כל צורת קיפול).
בכולן מאוד חשוב למרוח עם האצבע מעט מים קרים על המסגרת של העיגול, אחרת הבצק לא ידבק אחד לשני.

האהובה עלי מכולן היא הצורה שנראת כמו מניפה של רקדנית פלמנקו, היא מאוד קלה להכנה ונראת לי מאד אותנטית.
בניגוד לשאר הקיפולים שנעשים אחרי שכבר מכניסים את המילוי, כאן מתחילים עם קיפול, מכניסים את המילוי ואז סוגרים.

הקליפ הבא מדגים בצורה מעולה את הקיפול המקסים הזה:
(תעבירו לדקה 13:4)

השני האהוב עליי הוא הקיפול שמזכיר לי סוג של ורד, הוא גם מאוד קליל ומאוד מהיר!
אני גיליתי שהכי נוח לקפל דווקא על שולחן ולא על כף היד כמו שאר הקיפולים.

בנוסף בלינק שנתתי לכם לבצק, יש הסבר יותר מפורט לצורת הקיפול הזו.

קיפול ה"פילמני" וקיפול הקונכיה, שניהם מתחילים אותו הדבר.
תחילה מניחים מילוי במרכז העיגול ואז פשוט סוגרים את העיגול ע"י הצמדה צד אחד לשני.

בקיפול ה"פילמני" פשוט מחברים את 2 הקצוות של החצי עיגול שיצרנו.
קיפול הקונחיה, מעט קשה להסביר, לכן עדיף שתראו את הקליפ הזה:

שיהיה בתאבון!

נותני שירות ומתכון לעוגת בלינצ'ס

מאז שהגענו לפה, אנחנו נתקלים בחווית שירות מעולם אחר ממש!
זה בדברים הקטנים כמו להיות נחמד ואדיב ללקוח, אבל בעיקר בדברים הגדולים כמו החזרות והחלפות.

היו לנו לא מעט סיפורים כאלו פה, אני אשתף אותכם באחד.

החלפת טלוויזיה אחרי שימוש של חודש וחצי!

כן, מה שאתם שומעים בדיוק. בשבוע הראשון שלנו פה הלכנו לבסט באי לקנות טלוויזיה. אחרי שקיבלנו את הטלויזיה לדירה איתן לא היה הכי מרוצה מהגודל וקצת התחרט שלא קנה יותר גדולה.

כמובן שהחודש הראשון שלנו פה היה היסטרי, ולא היה ממש זמן להתעסק עם זה, אז דחינו ודחינו, עד שהגענו לשבוע האחרון שבו עוד נתן להחזיר/להחליף.

באותו השבוע איתן התקשר לחנות וביקש לעשות החלפה של הטלויזיה שלנו אם אחת יותר גדולה שבמחירון של בסט באי עולה 200 דולר יותר מהטלוויזיה שאנחנו קנינו, אבל באמזון אותה טלוויזיה נמכרת ב 100 דולר פחות, למזלנו בסט באי מוכנים להשוואת מחירים והסכימו למכור לנו אותה במחיר של אמזון.

אז אחרי כמה ימים, באו לקחת את הטלויזיה ולהביא לנו את החדשה ופתאום אנחנו רואים שגבו מאיתנו פחות ממה שהיינו צריכים לשלם, מסתבר שהם הוציאו את הקבלה רק ביום שבו הביאו לנו את הטלויזיה ובאותו היום היא כבר הייתה במבצע, ככה שקיבלנו אותה במחיר זהה לטלויזיה שהייתה לנו קודם.

אם היינו קונים אותה לפני חודש וחצי (כשקנינו את היותר קטנה) היינו משלמים 300 דולר יותר כי המבצעים השווים היו רק אחרי קריסמס. 

זה הזוי לחלוטין מבחינתי העניין שאפשר להחליף טלוויזיה אחרי יותר מחודש ויותר מזה, שאפילו לא בדקו אם לא הרסנו אותה או אם החזרנו את כל החלקים (בטעות לא נתתי לשליח את כל החלקים).

עניין ההחלפה לא היה פשוט, עד שהיה במלאי את הדגם שאיתן רצה לקח לא מעט זמן, עד שקיבלנו את הכסף בדואר (כי שילמנו במזומן), הכל לקח הרבה זמן, אבל לאורך כל הדרך הם היו הכי נחמדים שאפשר וזה משהו שהיה לי קצת חסר בארץ - נותני שירות אדיבים.

ועכשיו לקצת אוכל :)

אני חולה על עוגות בלינצ'ס! יש מלא גרסאות לעוגה הנפלאה הזאת ואני החלטתי לשלב 2 סוגים שאני מאוד אוהבת (הגרסה של הקרם פטיסייר השמן והמתוק והגרסה של שמנת החמוצה)והחלטתי להכין בצורת ריבועים אישיים (סתם כי ככה יותר נוח בבוקר, לקחת ריבוע במקום לחתוך פרוסה).

בעצם הבסיס הוא ע"פ המתכון של אמא שלי לבלינצ'ס שכבר כתבתי עליו פוסט מפורט והקרם הוא קרם פטיסייר שבמקום להוסיף לו בסוף שמנת מתוקה מוקצפת אני מוסיפה לו שמנת חמוצה עם מעט סוכר ולימון.

אם מכינים בגרסת העוגה הגדולה זה אפילו יוצא מאוד יפה ומרשים, בגרסת הריבועים לא כל כך, מכיוון שלא נוח למרוח קרם על קרפ בגודל ביס, אבל אפשרי בהחלט אם יש לכם זמן ואתם לא כמוני ממהרים להכין עוד ארוחת ערב.

מתכון לעוגת בלינצ'ס גדולה  (או 20 עוגות קטנות).

לבלינצ'ס:

3 ביצים
3 כפות גדושות סוכר
קורט מלח
3 כפות שמן
35 גרם חמאה מומסת
1.5 כוס קמח
בערך 2.5 כוסות חלב

לקרם פטיסייר: 

(המתכון לקרם מבוסס על המתכון של נטלי לקרם פטיסייר )

350 מ"ל חלב

כפית מחית וניל איכותית

3 חלמונים

100 גרם סוכר

35 גרם קורנפלור

150 מ"ל שמנת חמוצה

מיץ מחצי לימון בערך (לפי רמת חמיצות שאתם אוהבים)

כף גדושה סוכר

ציפוי שוקולד:
50 גרם שוקולד מריר

50 מ"ל שמנת מתוקה

אופן הכנה:

תחילה מכינים את הקרם פטיסייר מכיוון שהוא צריך לנוח שעתיים במקרר.

מביאים את החלב עם הוניל לסף רתיחה, בינתיים טורפים את החלמונים עם הסוכר והקורנפלור.

כאשר החלב כמעט רותח מוזגים כשלישי ממנו לתערובת החלמונים עם הסוכר והקורנפלור וטורפים היטב. שופכים עוד שליש וטורפים ולבסוף את השליש האחרון . מעבירים דרך מסננת את כל התערובות לסיר, ממשיכים לבשל על אש קטנה תוך כדי טריפה מתמדת עד אשר הקרם מסמיך ממש .

מניחים את הקרם על צלחת שטוחה, עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לשעתיים.

הכנת הבלינצ'ס:

טורפים את הביצים.
מוסיפים את הסוכר, השמן והחמאה וטורפים.
מוסיפים מעט (כ- 3 כפות) מהחלב.
מוסיפים את הקמח וטורפים לתערובת אחידה.
ועכשיו מוסיפים את יתר החלב בהדרגה, אמורה לצאת בלילה מאוד נוזלית (פירוט על הכנה נכונה נתן לקרוא פה)

הכנת ציפוי השוקולד:

ממיסים במיקרו את השמנת עם השוקולד ומערבבים לתערובת אחידה וחלקה.

אחרי שהקרם פטיסייר התקרר, טורפים אותו בכדי שיחזור למרקם שבו הוא היה לפני הקירור.

מערבבים את השמנת החמוצה עם הלימון והסוכר ומקפלים לתוך הקרם פטיסייר.

הרכבת העוגה:

אם מכינים אחת גדולה אז פשוט בין כל שכבת בלינצ'ס מורחים שכבה דקה של קרם ומעל הכל מצפים בציפוי השוקולד.

(אמורים לצאת כ 15-20 בלינצ'סים גדולים - ככה שהעוגה לא תהיה נמוכה)

אם מכינים עוגות אישיות, קודם חותכים לריבועים/עיגולים עם חותכן עוגיות את הבלינצ'ס (בשביל שזה לא יקח שנים, שמים ערמה של 5 בלינ'צס כל פעם). בכל עוגה אישים משתמשים ב 7 ריבועי בלינצ'ס, שבין כל שכבה מניחים כשליש כפית של קרם ומעל שופכים חצי כפית ציפוי.

אפשר לקשט עם אגוזים או אפילו תותים :)

פרסומת אחת וחזרנו

פרסומות, יש לי יחס אמביוולנטי כלפיהם.
הם הפרנסה שלי ושל בעלי, אבל אני שונאת, שונאת אותן כשאני רואה טלויזיה.
למזלי המציאו את היס-מקס ( עכשיו בשבילי זה ה TiVo ), אבל כשאני מתאמנת בחדר כושר מול המסך טלויזיה של המכשיר, אין את האפשרות של להעביר קדימה, ואני נאלצת לראות הכל בשידור חי.
יש פה קטע מעצבן, שיש פרסומות כל 10 דקות, אומנם זה לזמן פחות ממושך מבארץ, אבל זה כל עשר דקות!
הפלוס היחידי שאני יכולה להגיד על הפרסומות ,הוא שפה הן הרבה יותר מקוריות ומגניבות.
ולא, זה לא עניין של תקציב,זה עניין של קופירייטרים ממש טובים.
אני לא מדברת על הפרסומות שהשקיעו בהם הון על מפורסמים או אפקטים וגם לא על פרסומות הסופר-בול המעולות ואפילו לא על הפרסומות המבריקות של Old spice.
אני מדברת על הפרסומות הרגילות שמשודרות במהלך היום, הן בלי שחקנים מפורסמים, בלי אפקטים מטורפים, הן פשוט שנונות ומצחיקות!
יש הרבה כאלו, לפחות חצי מהפרסומות פה מעלות חיוך על פני, בחרתי לשתף אותכם באחת.

לא נראה לי שבארץ חסר קופיריטרים טובים, פשוט לא נותנים להם את המקום להיות יצירתיים ובמקום זה מעדיפם להוציא מאות אלפי שקלים על נינט,בר,ארז טל וכד' וחבל.

פרוייקט "הדירה" הושלם!

כן,אחרי חודשיים אפשר לומר שהדירה מוכנה!
בעקרון כבר בחודש הראשון הרוב היה מוכן - את המטבח המושלם שלי סיימנו לארגן בשבוע הראשון למשל.
אבל עניין התמונות לקח לי הרבה מאוד זמן.
בהתחלה לקח לי זמן לבחור מסגרות ואז שיגיעו הביתה ואז לבחור תמונות שאותן אני רוצה לעבד לשחור לבן, להתאים את התמונות שאני רוצה למסגרות שבחרתי ולבסוף לפתח אותן ולתלות.
בנוסף לזה בגלל שהזמתי 28 מסגרות, הייתי צריכה לחשוב ממש טוב איך אני מפזרת אותן בבית, אז מה שעשיתי בעצם, לקחתי את אותן ההדמיות של הדירה שעשיתי לפני שעברנו לפה ומיקמתי שם את התמונות.

אז אחרי שעשיתי את כל זה (וזה נגמר רק ביום חמישי), ביום שישי הלכתי להדפיס את כל התמונות (פוסט על זה בהמשך השבוע כי יש סיפור משעשע) וגם תליתי את כולן לבדי!
28 תמונות!!

 הכי כיף לתלות ממש גבוה, לא!

ועכשיו למבחן התוצאה!
האם הדירה דומה להדמיות שיצרתי בארץ?!
להזכירכם, ככה נראתה ההדמיה ואפשר לראות אותה גם פה.

וככה נראת הדירה בסוף (אין לי עדשה רחבה, ככה שלא יכולתי לתפוס כל כך הרבה בתמונה כמו בהדמייה).

ההבדל העיקרי בסלון הוא הארון שזז לצד החלון במקום לצד הכורסא (רעיון מצויין של איתן) ושמנו תמונות קטנות יותר כי לא רצינו להעמיס.
בנוסף לא שמנו צלחות מעל האי (הרגיש לא קשור) ובמקום זה שמנו 7 תמונות קטנות.

 בחדר שינה הדבר היחיד שנוסף הוא המדף שמעל למיטה, חוץ מזה, הכל כמתוכנן :)

מוזמנים לקפוץ לביקור :)

קצת גאדג'טים

יש פה דברים שממש משכללים את חיי, זה בעיקר דברים קטנים, כמו אריזות קמח ענקיות או נייר טואלט שלא נגמר.
כל יום אני מגלה מוצר חדש שבא לי.
היום אני אשתף אותכם בשלושה כאלו, שאני כבר לא יכולה בלעדיהם.

מכיוון שבניו יורק המטבחים לא בדיוק ענקיים אז אפשר למצוא פה בחנויות מלא מוצרים לאחסון נכון וחכם.
המטבח שלי לא קטן אך גם לא גדול, בארץ היה לי מטבח ענק עם מדף תבלינים ארוך, ופה אין מקום למדף כי בשני הקירות במטבח יש ארונות קיר.
אני חייבת שהתבלינים שלי יהיו בחוץ, לא כיף לי לבשל בדרך אחרת ובגלל שאני שמה תמיד בחוץ אז אני צריכה שגם זה יראה אסתטי.

אז מצאתי את הדבר הבא:

קופסת תבלינים עגולה, עם 3 אפשרויות גישה לתבלין בדיוק כמו הקופסות שבהן מגיעים התבלינים, נתן לפתוח בקלות ולקחת עם כפית, אפשר לשפוך בנדיבות עם הפתח האליפטי או להשתמש בחורים הקטנים.
כן, זה עדיין לא מגניב, חכו...

זה עם מגנט!
אז שמים על המקרר וזה לא דורש מקום אחסון.

וזה גם קישוט נחמד למטבח:)

הגאדג'ט השני הוא גם למטבח, מאוד פשוט נוח.

כפית מדידה מתכוננת למידה הרצויה, 1/2 כפית, כפית, כפית וחצי וכן הלאה

מה שנחמד בזה, שבסיום האפייה צריך לשטוף רק כפית אחת ולא כמה.

את שני הדברים האלו קניתי בחנות הכי מגניבה ביקום שנקראת  The Container.

הדבר הבא הוא לניקיון, הרצפה ברוב הדירות בניו יורק היא סוג של פרקט (לא ממש מובן לי מה זה) ואסור לשפוך עליו מים או כל מיני חומרים שלא מתאימים לעץ, אז המוצר הבא הוא מאוד נוח והכי לעצלנים שיש!

זה מגב עם מטליות יבשות חד פעמיות שנדבקות אליו בתחתית + הוא משפריץ חומר ניקוי מיוחד לפרקט ע"י לחיצה על כפתור בחלקו העליון של המגב.

בתמונה הבאה אפשר לראות מאיפה בדיוק המים יוצאים.

אני לא יכולה לתאר כמה שזה נוח! הידית שלו ארוכה ככה שאפשר בלי בעיה לנקות גם מתחת לספה/מיטה, הוא לא תופס הרבה מקום, הריח נהדר. החיסרון היחיד שלו זה שהוא דורש השקעה כספית כל חודש , לקנות את המטליות ואת החומר ניקוי.

מבטיחה בהמשך להראות עוד גאדג'טים מגניבים שאני מוצאת.

טוב, זה לא גאדג'ט, זה כלי מטבח מאוד חשוב! סלסלת אידוי שיש לי אותה עוד מהארץ, היא עלה 40 ש"ח (יש לה 2 קומות למרות שלא רואים בתמונה) ואין שבוע שאני לא משתמשת בה! 

המתכון לדים סאם שבתמונה לקוח מהאתר של מתכוניישן.

ואת המיץ היפה הזה הכנתי באמצעות המעבד מזון שאיתן קנה לי, שאני  לא יודעת איך חייתי בלעדיו כל חיי!
אני אפילו מתחילה יותר לחבב אותו מהקיטשן אייד שלי (פשוט יוצא לי להשתמש בו הרבה יותר) זה מדהים כמה שזה מקל על חיי וכמה נוח להכין איתו הכל!

וחוץ מזה, היום היה פעמיים הזעקת שווא בבניין, בפעם הראשונה התחרשתי ונכנסתי לפאניקה וגם לולה, שברחה מתחת לספה. בפעם השנייה שתינו קיבלנו את זה בלי בעיה, אבל אם הייתה באמת שריפה, כנראה שלא היה נכתב הפוסט הזה כי אנחנו נשארנו בבית הפעם.

כביסה

דברים שאתגעגע אליהם #5 - מכונת כביסה בבית!

בהתחלה זה נשמע נחמד, יש מלא מכונות, אפשר לעשות את הכביסה בפעם אחת, אתה לא צריך לדאוג לתחזוקה שלהן. אבל לא, זה ממש לא נחמד!
אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל, אז אתחיל מסדר הפעולות שאני צריכה לעשות בשביל לעשות כבסיה (זה כבר נשמע רע, לא?).

* התמונות בפוסט לא קשורות לכלום, סתם משתפת אותכם בדברים שצילמתי השבוע

צ'יבורשקה יצא לשלג

תחילה אני מפרידה לצבעוני ולבן, אבל זה גם הייתי עושה מקודם, רק שעכשיו אני גם מפרידה בין תחתונים וגרביים לשאר הכביסה (וגם אותם ממיינת ללבן וצבעוני) ושמה ברשת בשביל שחס ושלום לא יפלו לי לרצפה בחדר כביסה.

הרי אם היה נופל לי בבית, זה לא נורא, הרצפה נקייה (פחות או יותר), אבל שם זה מגעיל, כולם עם נעליים מבחוץ, כלבים נכנסים ואיכסוש!

מקרונים חמאת בוטנים ושוקולד מהמתכון הזה של נטלי

אז אחרי שמיינתי הכל ושמתי ב 3 סלים ענקים, אני מוכנה לרדת לחדר כביסה, לא!
אני צריכה לקחת מרכך (ששוקל טון) וגם סבון כביסה ודפים לתפיסת צבע (זה הדבר הזה למי שלא מכיר) וכרטיס למכונות וארנק (למקרה שנגמר הכסף בכרטיס) בקיצור עוד 3 קילו משקל לפחות. 

הכל אני צריכה לסחוב עליי, מבלי שיגע ברצפה, להמתין למעלית, לעבור במסדרון שבו יש דלת החוצה (קריר קצת) ולבסוף להגיע לחדר ולגלות שאין עגלה פנויה!

כיף לפתוח אתם את הבוקר

יש! נמצאה עגלה! עכשיו אפשר להתחיל באמת.

המטרה היא למצוא 4 מכונות (כן אני עושה 4) קרובות אחת לשניה, אין! לא נורא, שאלו יהיו הצרות שלי.

אחרי שמצאתי 4 מכונות וניקיתי כל אחת 5 דקות עם מגבונים (כביסה של אחרים זה איכסה) והוצאתי שיערות/כפתורים/גרביים וכד' שנשארו במכונה (לכן כל מכונה זה 5 דקות) אני יכולה לעשות כביסה בשקט במידה ולא שכחתי כלום בדירה.

שלחתי את הכביסה ואני עולה לי למעלה לחצי שעה בדיוק (אז להכין אוכל לא בא בחשבון - לא נשאיר תנור/גז דולקים) גם סופר לא בא בחשבון (לוקח לי 10 דקות כל כיוון) אז אני בעצם לא עושה כלום.

כשאני לא עושה כביסה אני מבשלת :)

אני יורדת שוב למטה, ומחפשת מייבש ריק, אבל לא כל מייבש בא בחשבון, יש 2 סוגים, אחד טוב ואחד לא (הלא טוב נמדד בזה שמאוד קשה לנקות אותו).

אז 4 המייבשים הטובים תפוסים (יש רק 4 כי לשאר האנשים המטונפים פה לא איכפת להשתמש במייבשים המלוכלכים).

הכי מעצבן שהם תפוסים, אבל סיימו כבר לעבוד, ז"א פשוט עוד לא באו לקחת את הכביסה.

אני ממתינה 5 דקות, 10 דקות, ב 15 דקות אני כבר על גבול של להוציא להם את הכביסה ולהניח על שולחן, אבל בדיוק באותו הרגעה מגיעה צרפתייה מעצבנת ולוקחת אותם  - כלבה!

כי אין פירה בלי שנייצל!

אז עכשיו אחרי שניקיתי את המייבש (זה לוקח דקה) אני יכולה בשקט לשים את הבגדים, וכשאני אומרת בשקט אני מתכונת ללהכניס מהמכונה לסל (רק שלא יפול משהו) להסיע את הסל עם העגלה למייבש ולהעביר אותם.

ועכשיו יש לי שעה בדיוק! אבל לא דקה יותר, רק שלא יוציאו לי את הבגדים לשולחן :)

התמכרתי לכוסברה

שוב יורדת למטה, לאסוף את הכביסה, עולה למעלה ועכשיו הכל כבר מאחורי!

ברור שאני מקפלת בבית! אני לא מאמינה שיש שם אנשים שמקפלים על השולחן....

הכי כיף להסתכל על השלג מהחדר החם

תסלחו לי על הקיטורים, איתן אומר שזה לא נורא כמו שאני חושבת שזה, אבל אני זאת שעושה את הכביסה :)

ועכשיו בכנות, זה אכן לא כיף כמו לעשות כביסה בבית! וזה באמת יותר עבודה, כל הלסחוב והלנקות כל מכונה כל פעם אבל נראה לי שמתרגלים, זה הכל בראש, אני פשוט צריכה לקחת את זה ביותר קלות ולקבל את זה שאם כל הטוב שיש לי בדירה החדשה צריך להיות גם משהו שהוא פחות טוב - אז שזה יהיה זה.

קפיצה לשוק הפשפשים ומתכון לאינבולטיני חצילים

בסופ"שים כשיש מזג אוויר טוב (כל עוד אין שלג וגשם, מבחינתי זה טוב) אני אוהבת להסתובב בעיר,כי יש עוד כל כך הרבה מקומות פה שלא ראיתי .
אז אתמול החלטנו לנסוע שוב לברוקלין, אבל הפעם לשוק הפשפשים שפתוח רק בסופי שבוע.
בדרך לשוק ראינו חנות עתיקות ממש יפה ומגניבה, מלאה בדברים ממש מיוחדים.

במהלך השיטוט בחנות ראינו פתאום צלחות כמו שיש להורים של איתן, שיש להם אותם כבר איזה 2 עשורים (אם לא יותר) ונזכרנו שהם כבר כמה שנים מחפשים איפה אפשר למצוא את הסט הזה כי חסר להם כמה חלקים.
אבל אותה החברה הפסיקה לייצר את הדגם הזה כבר מזמן, כמובן שהרמנו אליהם צלצול וקנינו להם את מה שחסר.
אפילו אנחנו קנינו כמה צלחות בחנות (הן היו כל כך יפות, לא יכולתי להתאפק).
זה ממש נחמד למצוא משהו שכבר לא חשבת שתמצא לעולם.

 כן, זה בדיוק מה שאתם רואים! משחק שהיה נמכר לילדים, מיותר לומר שבשלב מסוים הפסיקו לייצר אותו כי הוא היה מסוכן!!!

אכן מטריד

אחרי זה המשכנו לשוק, שהיה מקורה, מאוד מגניב, ים דברים יפים, כלים,שטיחים,תמונות,רהיטים וכו'.
היו גם הרבה עמדות של בגדים, לזה אני קצת פחות מתחברת למרות שהיו שם דברים מהממים, אני לא מסוגלת ללכת עם בגד של מישהו אחר שאני לא מכירה, מחסום פסיכולוגי ואני יודעת שהבעיה היא אצלי , ככה שאם אתם בקטע של בגדים וינטג', זה אחלה מקום בשבילכם.

היו גם במקום כ 60 עמדות אוכל שכולן נראו ממש מעניינות ושוות, אבל אנחנו הלכנו על סנדוויץ' מקסיקני עם בקר שהיה מעולה!!! אחד הסנדוויצ'ים הטעימים והמשתלמים, כל סנדוויץ' עלה 9 דולר והיה בו לפחות 200 גרם בקר.
אני כמובן גם הייתי חייבת משהו מתוק, אז קנינו לי בעמדת מתוקים בראוני עם מרשמלו ופקאן שקצת אכזב אותי, מזל שבבית היה גלידה :)

השוק הזה פתוח כל שנה במהלך של חצי שנה, הוא נמצא בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין ואם אתם בקטע של וינטג' אל תפספסו את השוק הזה! ועל הדרך תסתובבו כבר בשכונה המאוד חמודה הזאת שכבר הקדשתי לה פוסט לפני כמה ימים :)

ועכשיו אוכל!
אתמול החלטתי להכין אינבולטיני חצילים, לא ממש החלטתי, יותר נכון נאלצתי....
התכנון שלי היה להכין בכלל מוסקה מהחציל שהיה לי בבית, אבל גיליתי שאין לי מספיק בשר במקרר, אז זה או ללכת לקנות בשר או להכין משהו אחר...
כמובן שהעצלנות גברה עליי והחלטתי לאלתר אינבולטיני חצילים.
בתקופת המלצור שלי, יצא לי לעבוד בג'ויה ששם הייתה מנה נהדרת של אינבולטיני חצילים (הייתה מעט קטנה).
בג'ויה היו ממלאים את הגלילות חציל בפסטה טרייה,מוצרלה ופרמז'ן ומגישים אותם עם רוטב עגבניות ובזיליקום, אני הכנתי את שלי מעט אחרת....

אינבולטיני (גלילות) חציל - מתכון ל 15-18 גלילות

2 חצילים בינוניים (אני השתמשתי באחד ענק)

150 גרם פסטה מבושלת אל דנטה (בערך 1/5 חבילה) 

200 גרם קוטג' (אפשר גם ריקוטה)

100 גרם מוצרלה מגוררת

200 גרם עגבניות מרוסקות

3 שיני שום כתושות

שמן זית

מלח/פלפל

1/2 כפית סוכר

חופן של בזיליקום וכוסברה 

פורסים את החציל לעיגולים בעובי של כחצי ס"מ.

ממליחים ומניחים על צלחת לעשר דקות. בינתיים מחממים תנור ל 190 מעלות.

סופגים מעט את החצילים (אני עושה את זה באמצעות נייר סופג).
מרפדים תבנית בנייר אפייה, משמנים אותה מעט ופורסים עליה את החצילים (לא לשים אחד על השני). מזלפים מעט שמן זית ואופים כ 25-30 דקות, עד שהם מתרככים ומתחילים להשחים.

בינתיים מכינים את המילוי והרוטב.

מילוי: מערבבים את הפסטה המבושלת (חשוב לא לבשל יותר מידי) עם הקוטג'/ריקוטה, מוסיפים גם קצת יותר מ 3/4 מהמוצרלה ושמים מלח ופלפל לפי הטעם.

רוטב: כותשים את השום, קוצצים את העלים ומערבבים יחד עם העגבניות המרוסקות. מוסיפים חצי כפית סוכר וכף שמן זית, ממליחים ומפלפלים.

כשהחצילים מוכנים, מוציאים אותם ומנמיכים את התנור ל 180 מעלות.

על כל עיגול של חציל מניחים כף של מילוי (תלוי בגודל העיגולים) ומגלגלים.

מניחים את הגלילות בתבנית ומעל מצפים כל גלילה ברוטב (הגלילה לא אמורה לשחות ברוטב), מעל מפוררים מעט מוצרלה ואופים בתנור 20 דקות.

* אני השתמשתי בפסטה פנה, אני פחות ממליצה עליה למנה הזאת (זה מה שהיה בבית) הכי טוב זה לנגויני/ספגטי שפשוט חותכים לחתיכות קצרות.

הבלינצ'ס של אמא

כשגרתי אצל ההורים, אמא כל שבת הייתה מכינה לי בלינצ'ס ומביאה לי למיטה.
כן, אני ילדה מפונקת!
אני הייתי אוכלת אותם עם מייפל (אצל ההורים שלי זה היה סירופ בטעם מייפל) כמו פנקייק, אבל את חלקם היא הייתה ממלא במלית גבינה ומכניסה למקפיא למקרה שיבואו אורחים בהפתעה.
כשעזבתי את הבית, כל כמה חודשים הייתי מקבלת קופסה מלאה בבלינצ'סים עם גבינה שהלכו ישר למקפיא.
אני לא יכולה לתאר כמה נוח זה היה, כל פעם מוציאים כמה, מטגנים עם מעט חמאה ומתענגים על הטעם.

עכשיו כבר אין לי את הפריבילגיה הזאת ואני נאלצת להכין לבד.
אז התקשרתי לאמא שתתן לי את המתכון, כמובן שאין ממש מתכון, יש רכיבים, אבל אין כמויות.
אז ניסיתי לעבוד עם המידע שאמא נתנה, ובהתחלה יצאו לי בלינצ'ס עבים מידי, הוספתי חלב, עדיין עבה, הוספתי עוד חלב והופ - מושלם!

אז קבלו את המתכון של אמא לבלינצ'ס וכמה טיפים ודגשים ממני :)
אני מתנצלת מראש על התמונות, צולם בשעות הערב, בלי תאורה, ניסיתי לבלבל אותכם עם טיפוגרפיה של מסעדת ביסטרו וקטלוג אופנה , אבל לא נראה לי שזה יצליח להסיח את דעתכם מהצילומים המזעזעים.

לבלילת הבלינצ'ס (כ-20 בלינצ'סים קטנים)

2 ביצים
2 כפות גדושות סוכר
קורט מלח
2 כפות שמן
25 גרם חמאה מומסת
1 כוס קמח
1.5-2 כוסות חלב

טורפים את הביצים.
מוסיפים את הסוכר, השמן והחמאה וטורפים.
מוסיפים מעט (כ- 2 כפות) מהחלב.
מוסיפים את הקמח וטורפים לתערובת אחידה.
ועכשיו מוסיפים את יתר החלב בהדרגה, לי יצא להוסיף מעט יותר מכוס וחצי.

הבלילה אמורה להיות ממש נוזלית - הרבה יותר נוזלית מטחינה. כשאמא שלי הסבירה לי בטלפון, היא אמרה לי שהבלילה אמורה להיות כמו בלילה של מרינדה.
חשוב מאוד שתהיה בלילה נוזלית, אחרת הבלינצ'ס יצאו עבים.

מחממים מחבת טפלון ויוצקים את הבלילה (לא משמנים את המחבת).
השלב הזה טיפה בעייתי, אם תשימו יותר מידי, הבלינצ'ס יהיה עבה. לי לקח חצי בלילה עד שקלטתי כמה ואיך לשים בשביל שיצא בלינצ'ס מושלם כמו של אמא (תמונה לעובי בהמשך). ואם תשימו מעט מידי בלילה אז יצאו צורות מוזרות (כמו בתמונה).

אני גיליתי שהכי קל זה לקחת כוס מדידה וכל פעם למזוג כרבע כוס (התאים לגודל המחבת שלי).
המלצה שלי, למזוג כמה שנראה לכם לכוס מדידה, ומשם למזוג למחבת, ככה תראו כמה בלילה אתם צריכים לכל בלינצ'ס.

יוצקים את הבלילה עם היד החלשה, ועם החזקה מסובבים את המחבת ככה שייווצר עיגול דקיק ואחיד של בלינצ'ס.
ברגע שהצדדים של הבלינצ'ס מעט יבשים  וזהובים (עניין של שניות) הופכים את הבלינצ'ס בעזרת הידיים.
אם אתם מתכוונים למלא אותם, אתם לא חייבים לטגן משני הצדדים.

זה העובי הרצוי של הבלינצ'ס, דקיק דקיק - ממש רואים דרכו

לגבי הצבע, כמה זמן לטגן בעצם,
אם אתם מתכננים לאכול ללא מילוי, אני ממליצה שיהיו ממש זהובים יפה.
אם אתם מתכננים למלא ולאכול באותו היום, שיהיו זהובים מעט, ככה שאם יבוא לכם לתת עוד טיגון קטן אחרי שכבר הבלינצס ממולא ,אז הוא לא ישחיר ויישרף.
אם אתם מתכננים להקפיא,אז טיגון ממש ממש קצר, גם יותר קל לקפל אותם כשהם לא מטוגנים מידי ובכל אופן אתם תטגנו אותם אחרי ההפשרה.
אבל בעיקרון, מה שבא לכם, העיקר שיצאו דקים ונוחים למילוי.

אני ממליצה ללחוץ על התמונה שתהיה במסך מלא, בשביל לראות את ההסברים, ואת הבדלי הצבע.

אוכלים את הבלינצ'ס מיד עם מייפל או ממלאים במילוי מתוק או מלוח.

מילוי גבינה של אמא:

מיכל שמנת מתוקה
250 גרם גבינת "טבורוג" בטפ' החדר
צימוקים (איכסוש)

טורפים את גבינת הטבורוג עם מטרפה ידנית ובינתיים מקציפים את השמנת במיקסר.
מקפלים את הגבינה לשמנת המוקצפת ומוסיפים צימוקים.
מניחים עלה של בלינצ'ס על משטח עבודה, מניחים כף של מלית בחלקו התחתון של העלה, מקפלים את החלק התחתון, אחריו את הצדדים ומגלגלים.
בסרטון הזה בדקה 3:40 תוכלו לראות איך מקפלים בלינצ'ס (לכם זה ילך ביותר קלות, כי הבלינצ'ס שלה ממש עבה)

שימו לב, אין בכלל סוכר, כי אנחנו נהגנו לאכול עם הרבה מייפל.
נתן להוסיף סוכר לפי הטעם (נראה לי שרבע כוס יספיק) כאשר טורפים את הגבינה.

אפשר לאכול בלי לטגן שוב, אבל אני ממליצה לתת טיגון קטן שגם הגבינה תהיה חמימה :)

מכיוון שהיה לי במקרר גבינת ריקוטה, אז החלטתי להכין ממנה את המלית לבלינצ'ס.

מילוי גבינה של אלכס:

500 גרם גבינת ריקוטה
2 כפות סוכר
1/3 כפית קינמון.

טורפים היטב את כל החומרים וממלאים באותה הצורה כמו במתכון של אמא.

חומר למחשבה (לא באמת)
מה הקטע הזה בארץ של לתת שמות לגבינות במילה "גבינה" רק בשפה שממנה הגיע אותה הגבינה.
מבלבל, אני יודעת, אסביר מחדש עם דוגמא.
ברוסית לגבינה קוראים "טבורוג" בצרפתית אומרים "פרומעז'", אם תרצה לקנות בארה"ב את הגבינה שאנחנו קוראים לה פרומעז' בארץ יצחקו לכם בפנים (סיפור אמיתי).
כי פה יש כמה סוגי גבינות צרפתיות, אז עדיף לבקש גבינת עזים (Goat cheese), או במילה אחת Chevre.
לגבי הטבורוג, לכל גבינה לבנה ברוסית קוראים טבורוג, אבל למה שאנחנו בארץ קוראים טבורוג, זה בעצם סוג של קוטג' שהיו מכינים בבית משמנת חמוצה וחלב :)